מצולקת

פרק 23-24 (לכבוד החג)

אז הפרק האחרון נהפך לשניים (שוב) אבל החלטתי שלא לגרור את זה יותר מידי ושניהם יעלו ביחד אז תקבלו באהבה את מצולקת בפרקיה האחרונים- פרק 23+24:

‎השם שלי גרם לי לפקוח את עיניי במהירות והבטתי באישה המרופטת שמולי בהלם "פ-פיבי?" שיערה השחור רטוב מהגשם ונראה שהחבורות שכיסו את פניה כשראיתי אותה לראשונה בבית התמחוי החלימו אבל זו הייתה פיבי.

‎היא הביטה בי מכף רגל ועד ראש ואז הושיטה לי את ידה בלי מילים "קדימה בואי נלך" הבטתי ביד המלוכלכת ואז בפניה. אחזתי בידה עם ידי הרועדת והיא עזרה לי להישען על גופה החלש. היא לא שאלה אותי אפילו שאלה אחת כול הדרך ליעד המסתורי שלנו ואני הודיתי לה על כך בדממה.

‎אחרי הליכה נוספת של 10 דקות הרחובות נהפכו להיות מוכרים "בית התמחוי?" היא הנהנה שולחת לעברי חיוך ממזרי "אני יודעת שאמרתי שאני לא רוצה לראות אותך שם שוב אבל אני חושבת שהיום זה מקרה חריג" הנהנתי בדממה והמשכנו ללכת ביחד.

‎פיבי אפילו לא טרחה לדפוק על דלת העץ הגדולה אלא פשוט נכנסה כשהיא תומכת במשקל גופי הפצוע. ברגע שגברת המסוות' ראתה אותי יחד עם פיבי חיוכה המזמין נהפך להבעה של אימה והיא מיהרה לקראתי, עוזרת לי להתיישב על הרצפה המעט מלוכלכת.
‎"פיבי את יודעת איפה הערכה לעזרה ראשונה תביאי אותה ותביאי גם בגדים יבשים" ציפיתי מפיבי לומר איזו הערה עוקצנית אבל במקום זה היא הנהנה בדממה ועזבה. יכולתי להרגיש את העיניים של שאר האנשים בבית התמחוי עליי אבל התעלמתי מהם.

‎"אני מצטערת שאני...." היא השתיקה אותי בחיוך. "אל תתנצלי מתוקה, אמרתי לך עוד באותו יום שאת תמיד תתקבלי פה באהבה" הנהנתי, הדמעות מעקצצות בעיני אבל אני סירבתי להניח להם לזלוג.

‎היא טיפלה ברגלי הפצועה בזהירות וכשהיא סיימה היא הפנתה אותי לשירותים והניחה לי להחליף לבגדים יבשים. כשחזרתי לחדר המרכזי פיבי כבר החליפה בגדים וחיכתה לי בדממה. כשהיא הבחינה שחזרתי היא סימנה לי בראשה להתיישב על הכיסא מולה וזה בדיוק מה שעשיתי.

‎"תתחילי לדבר" רציתי לומר לה שזה לא עניינה ושהיא יכולה ללכת לעזאזל אבל במקום זה כשפתחתי את הפה שלי הכול יצא החוצה, מתגלגל מהלשון שלי כאילו זה הדבר הנורמלי ביותר בעולם.

‎אחרי שסיימתי לדבר ישבנו בדממה עד שיללתי בכאב "מה לכול?!..." מלמלתי משפשפת את הזרוע הפצועה שלי. "למה לא נתת לו לדבר?!" הבטתי בה בהלם, הלסת שלי נשמטת מטה "את לא הקשבת לי?" היא הנהנה "הקשבתי, הקשבתי לכול אפילו לקטע בו הוא התוודה שהתאהב בך".

‎אנשים שאוהבים לא משקרים אחד לשנייה" "הוא לא אהב אותך בהתחלה" ניסיתי לא להירתע מהמילים שלה אבל זה לא הצליח.
‎היא נאנחה "את כועסת עליו בגלל שהוא שיקר לך איילין או בגלל שאת, בדיוק כמוהו התאהבת?" "אני לא אוהבת אותו" התשובה שלי הייתה מידית והיא פרצה בצחוק "אני יודעת איך נראית בחורה כשהלב שלה שבור והבחורה שאספתי ברחוב לפני שעה היא נערת הפוסטר של שברון לב".