מצולקת

פרק 13-14-15

לכבוד יום העצמאות (וכדי שלא תגידו שאני לא מפנקת אתכן 😉) פרק משולש! ❤

הייתי באמצע קיפול הכביסה של פטריק כשהטלפון שלי צלצל וכיווצתי את הגבות שלי בדאגה, עוד לא 12 בצהריים לא יכול להיות שהוא כבר בדרך הביתה. בהיסוס הרמתי את הטלפון "הלו?" "איילין אני נורא מצטער אבל אני צריך לבקש ממך טובה" "שלום גם לך" מלמלתי והוא גיחך "היי, כן אני מצטער" חיוך עדין הופיע על פני.

"זה בסדר, מה אתה צריך?" "בחדר שלי על השידה יש מעטפה צהובה שמכילה כמה מסמכים חשובים, אני צריך שתביאי לי אותם למשרד" קפאתי, הלב שלי דוהר במהירות בזמן שפניקה מחלחלת בתוכי. לצאת החוצה?

כאילו הוא קרא את המחשבות שלי הוא נאנח "הלוואי שלא הייתי צריך לבקש את זה ממך אבל אני חסר עצות. הפגישה צריכה להתקיים בעוד חצי שעה ואני לא אספיק לבוא לקחת את המסמכים ולחזור" שתקתי, הגרון שלי לפתע יבש נורא והיד שאחזה בפלאפון החל לרעוד.

לא יצאתי מהבניין אל העולם החיצון מאותו יום שפטריק הביא אותי לבית שלו. המחשבה שאצא החוצה ואולי אתקל באחד מהאנשים של וויל או שאחשוף את הפנים שלי לעוברי אורח הבעיתה אותי. "איילין?" כחכחתי בגרון שלי, נאבקת בפניקה "מ-מה הכתובת?" גמגמתי, מקללת את העובדה שהפחד שלי כל כך ברור.

"לעזאזל! תשכחי שבקשתי ממך משהו בסדר?, אני אמצא דרך אחרת" "פטריק מה הכתובת?" "לא. אני אמצא דרך אחרת, פשוט..." הוא נאנח וכבר יכולתי לדמיין אותו בעיני רוחי מעביר יד בשיערו השחור והקצר "פשוט אל תכריחי את עצמך לעשות משהו שאת לא רוצה בסדר? במיוחד לא בגללי" ועם המילים האלו הוא ניתק, משאיר אותי להביט בחלל הריק של הסלון.

פטריק לא ביקש ממני כלום, בכול הזמן הזה שהוא מכיר אותי הוא לא ביקש ממני משהו אפילו לא פעם אחת ובפעם הראשונה שהוא כן מבקש ממני משהו אני מסרבת לו.

לפני שהבנתי מה אני עושה צעדתי אל עבר חדר השינה שלו מוצאת את המעטפה הצהובה ומתקשרת לשומר הבניין מבקשת ממנו לעצור עבורי מונית. בדרך למטה שלפתי את הטלפון שלי עושה חיפוש זריז בגוגל ומוצאת את הכתובת של חברת האבטחה של פטריק.

שדלתות המעלית הכפולות נפתחו וחשפו לעיני את המבואה מיהרתי להסתיר את פני מאחורי מסך של שיער בלונדיני "גברת האריס המונית מחכה לך" הנהנתי "תודה רבה אדוארד" הגבר המבוגר פשוט חייך אליי ואני מיהרתי להיכנס אל המכונית הצהובה ממלמלת את הכתובת לנהג העסוק ומתחפרת במושבי העור המלוכלכים כשבידי אחוזים בעוצמה המסמכים שהוא צריך.

"הגענו גברתי" הקול של נהג המונית הוציא אותי מההרהורים שלי והנהנתי "תחכה לי בבקשה, זה לא ייקח הרבה זמן" הוא הנהן ונשען על מושב הנהג בנוחות. שלפתי את הטלפון וחייגתי אליו, לא הייתי צריכה לחכות יותר מכמה שניות והוא ענה. "איילין הכול בסדר?" "אני בכניסה לבניין שלך עם המסמכים, אתה יכול לרדת למטה?"