מצולקת

פרק 12

אחרי אותו יום אני ופטריק נפלנו לשגרה. הוא היה מופיע אצלי בדירה בבוקר, אוכל ארוחת בוקר ויוצא מהדירה כשבידו קופסה שהכילה מאכל כזה או אחר. הוא היה שולח לי הודעה שעה לפני שהיה חוזר מהעבודה ואני הייתי מבשלת לו. לפעמים הייתי נשארת לאכול איתו ולפעמים הייתי מתגנבת לדירה שלי לפני שהייתה לו הזדמנות להציע לי להישאר.

שבועיים חלפו מאז שהסכמתי לעבוד אצלו, רוב החבורות שכיסו את גופי החלימו ואני הרגשתי בנוח איתו, לא היה לי את הצורך העז הזה להסתיר את הפנים שלי ממנו ולפעמים אפילו הייתי שוכחת מהצלקת המכוערת שעיטרה את פני. טוב עד להיום זאת הכוונה.

כמו תמיד הוא שלח לי הודעה שעה לפני שהוא חזר הביתה אבל הפעם לא טרחתי לפתוח אותה וישר התחלתי בבישולים. זו הייתה טעות כי כשהדלת לדירה שלו נפתחה לא רק דמותו הגדולה של פטריק הופיעה במפתן הדלת.

לידו עמדה אישה יפיפה בעלת שיער חום קצר ועיניים חומות דבש תאומות, היא לבשה שמלה שחורה שהגיע לברכיים שלה ונצמדה לגופה כמו עור שני. מחשוף בצורת הלב של השמלה העניק מעט מאוד לעין אבל היה מספיק בשביל לגרום לכול גבר להזיל ריר.

אותו אישה הביטה בי בהלם, מבטה מתמקד בצלקת הוורודה שעיטרה את פני.

"אמא מי האישה הזאת?" סוף סוף קרעתי את המבט שלי מהאישה היפיפייה שעמדה מולי רק בשביל להביט בהעתק קטן שלה. ילדה קטנה אחזה בידה, מסתתרת מאחורי גופה הקטן של אמא שלה. היא הביטה בי בחשד, אוחזת בבובת הסמרטוט שלה בעוצמה ואני חייכתי אליה.

"היי, אני איילין ואת?" היא שתקה מביטה בי בהיסוס אבל היא כבר לא התחבאה מאחורי אמה ואני צחקקתי "זו בובה יפה מאוד, יש לה שם?" נראה שאמרתי את הדבר הנכון כי חיוך ענקי הפציע על פניה הקטנות "כן! קוראים לה הנסיכה מאדי" פתחתי את פי בהלם מזויף.

"נסיכה? אף אחד לא אמר לי שבת מלוכה באה לארוחת ערב, הייתי מתארגנת לכבודה" הילדה הקטנה צחקה "לא טיפשונת, היא לא באמת נסיכה" לא יכולתי לעצור את החיוך שהופיע על פני "באמת? היית מצליחה לעבוד עליי. ואת? את נסיכה? כי את בהחלט יפה מספיק בשביל להיות אחת" היא צחקקה וסומק עדין קישט את פניה.

היא כזאת חמודה!

"אני לילי, אני לא נסיכה באמת אבל דוד פטריק תמיד אומר שאני הנסיכה שלו" דוד פטריק? המבט שלי נדד אל הגבר היחידי בחדר והופתעתי לראות אותו מביט בי עם חיוך עדין על פניו. "לילי? זה שם שמתאים לנסיכה. אם ככה זה הוחלט, לילי תהיה הנסיכה של הדירה" היא פרצה בצחוק, ועשתה צעד אחד קדימה.

כשהיא ראתה שאף אחד מהמבוגרים שאיתה לא נכנס לדירה היא הסתובבה להביט בהם בשאלה "אמא?" האישה שאת שמה עדיין לא ידעתי ניערה את ראשה ומיהרה להדביק חיוך על פניה, נראה שהיא הייתה נבוכה מהתגובה שלה.