פרק 11

2.8K 256 50
                                    


"אז יש לך אלרגיות שאני צריכה לדעת עליהם?" הוא הרים את המבט שלו מכוס הקפה החמה בידו "סליחה?" נאנחתי "אם אני מתחילה לבשל עבורך אני צריכה לדעת מה לא להכין. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה שיאשימו אותי בניסיון הרעלה" הוא גיחך "לא אין לי שום אלרגיות ואני מאמין שסיכמנו שתתחיל לעבוד שבוע הבא".

ניערתי את ראשי לשלילה "אני יכולה להתחיל לעבוד מהיום" "את צריכה להחלים" "לא ידעתי שצריך להיות סופר מן בשביל לנקות ולבשל" אחת מזוויות פיו התעקלה מעלה לחיוך "אני חושב שהתכוונת לסופר וומן" "לא. התכוונתי לסופר מן" הוא הנהן, לוגם מהכוס שלו בניסיון מיותר להסתיר את החיוך שהוא נאבק איתו.

"בסדר גמור אבל עם כול דבר הכי קטן תתקשרי אליי" "אין צורך להפריע לך באמצע העבודה, אם משהו יקרה אני יותר ממסוגלת לדאוג לעצמי" החיוך שלו נעלם ואיתו גם האווירה המשועשעת שהייתה במטבח הגדול.

"זו לא הייתה בקשה איילין" הרמתי גבה "זו פקודה?" "בתור הבוס שלך אני אומר שעם כול דבר קטן שקורה את תתקשרי אליי". פתחתי את הפה שלי מוכנה לומר לו להתחפף לכול הרוחות אבל במקום זה סגרתי את פי והנהנתי.

"אני חושבת שהגיע הזמן שתלך לעבודה" הוא הנהן ונעמד, "אני אשלח לך הודעה שעה לפני שאחזור הביתה, זה אמור לתת לך מספיק זמן בשביל להכין ארוחת ערב?" שוב פעם הנהנתי.

"המספר שלי כבר שמור באנשי קשר" זה הדבר האחרון שהוא אמר לפני שהוא עזב. חיכיתי חמש דקות לפני שאחזתי בפלאפון וחייגתי אליו. "משהו קרה?" הדאגה בקולו כמעט גרמה לי לחוש אשמה על מה שעמדתי לומר לו אבל כשנזכרתי בטון המצווה שהוא השתמש בו איתי לפני כמה דקות תחושת האשמה הזאת נעלמה כאילו לא הייתה.

"עקץ אותי זבוב, חשבתי לומר לך" ציפיתי לשמוע אותו מקלל, או צועק אבל במקום זה הוא פשוט פרץ בצחוק מתגלגל. "אוקי, אוקי זה הגיע לי. אני מצטער על מה שאמרתי אבל אני לא יכול שלא לדאוג לך".

אבל אני לא יכול שלא לדאוג לך......

המילים האלו הדהדו בראשי, שוב ושוב. כמה זמן עבר מאז שמישהו אמר לי שהוא דואג לי? וויל היה כול כך בטוח ביכולתו להגן על הרכוש שלו שלא פעם אחת הוא אמר לי שהוא דואג לי, והנה הגבר שמכיר אותי כול כך מעט אומר את זה בכזאת קלות.

"איילין?" ניערתי את ראשי, חוזרת למציאות "אני ילדה גדולה, אני יכולה לדאוג לעצמי" קיללתי תחת השפה כשקולי רעד מעט מעוצמת הרגשות שלי וידעתי שהוא שמע את זה כי מיד אחרי זה הטון שלו היה לא יותר מאשר ממרור נמוך ואדיב "אני יודע, אבל אני אוהב לדאוג לך, עבר הרבה זמן מאז שדאגתי למישהו".

לא ידעתי מה גרם לי לומר את המילים הבאות שלי אבל אמרתי אותם "אני מבטיחה לומר לך אם יקרה משהו" שמעתי אותו נאנח בהקלה "תודה, זה כול מה שאני רציתי לשמוע. שיהיה לך יום טוב איילין אראה אותך כשאחזור בערב".

מצולקת Where stories live. Discover now