מצולקת

פרק 16

כבר חצי שעה שאף אחד מאיתנו לא זז ממקומו, אפילו לא בשביל לשנות תנוחה. פטריק המשיך ללטף את השיער שלי בתנועות מנחמות ומצאתי את עצמי נרגעת בעל כורחי. "אני מצטער" היטיתי את הראש שלי מעט הצידה כדי שאוכל להביט בו אבל בגלל התנוחה שלי הצלחתי לקבל רק הצצה חטופה בתווי המתאר של הלסת שלו.

"על מה?" הוא נאנח, הגוף שלי זז עם הנשימה העמוקה שלו "אם לא התמונה הזו הוא לא היה חוזר להטריד אותך" ניערתי את ראשי לשלילה "זאת לא אשמתך, מאיפה לך לדעת שיצלמו אותנו" הוא שתק.

"פטריק?" "אחר שאבא שלי מת אני...." הוא הפסיק לדבר ואני הכרחתי את גופי להתנתק ממנו. הסתובבתי להביט בו ונשארתי המומה כשראיתי שהעיניים הסגולות שלו נצצו מדמעות שלא זלגו. "הוא היה המשפחה היחידה שנשארה לי ואחרי שהוא מת אני איבדתי את הצפון. התחלתי לשתות, לחגוג, נהפכתי להיות חיית המסיבות של העשירים והמפורסמים ומשכתי לעצמי יותר מידי תשומת לב. הפאפרצי תמיד חיכו לראות מי תהיה הבחורה הבאה שלי אבל אחרי זמן מה הפסקתי להיות הגבר הזה.

סוג הגבר שהיה גורם לאבא שלי להתאכזב. הפסקתי עם השתייה והמסיבות,
חזרתי ללימודים ופתחתי חברה משל עצמי אבל הם עדיין מחכים לראות מתי חיית המסיבות תחזור. אני לא נותן להם סיבות להמשיך ולהטריד אותי אבל....." הוא נאנח משאיר את המשפט תלוי באוויר בין שנינו ואני הנהנתי בהבנה.

אז בגלל זה צילמו אותנו ביחד.

"אני מצטערת" הפעם הוא זה שהביט בי בהלם "על מה?" "על הכול, על זה שלא עשיתי לך חיים קלים כשניסית לעזור לי, על זה שאני מעירה לחיים שדים ישנים. הכול" נאנחתי, מסיטה מבט ויודעת שמה שאגיד עכשיו זה לטובתו האישית של פטריק.

"אבל אני חושבת שהגיע הזמן להגיד להתראות" לפני שהבנתי מה קרה הגב שלי הוטח על המזרון הרך, ואני הבטתי בהלם בדמותו הגדולה של פטריק שכרגע רחפה מעליי. "על גופתי המתה" פקחתי את עיני בהלם, הלב שלי דוהר במהירות והגוף שלי מודע לכול נקודה בגופי שנגע בגופו הגדול.

"מ-מה?" "את לא עוזבת אותי" בלעתי רוק, מנסה להתעלם מהגוש שהפריע לי. "א-אני אסירה כאן?" "לא, את יכולה לעזוב כשתרצי איילין אבל שנינו יודעים שאת לא רוצה לעזוב אותי" "אם אני אשאר הוא יפגע בך" מלמלתי והוא נאנח, מניח את המצח שלו כנגד שלי.

הבל פיו החם מלטף את פני עם כול נשיפה והריח של הקולון שלו מסחרר אותי מעט. "זה חמוד שאת דואגת לי" "אני לא דוא...." השתנקות ההפתעה שלי קטעה אותי באמצע. הוא הניח נשיקה עדינה בקצה הפה שלי גונב מגופי את מעט הנשימה שעוד נותרה לו ואני הבטתי בו חסרת מילים.

"הנחת לי להיכנס פנימה איילין אל תזרקי אותי החוצה שוב" עצמתי עיניים, חשבתי שאני לא מסוגלת עוד לבכות אבל כנראה שטעיתי כי דמעות מלחות ברחו החוצה והכתימו את פני האדמומיות. "אני לא רוצה לזרוק אותך החוצה אבל אני לא יודעת איך להכניס עוד מישהו פנימה. אני מפחדת פטריק".