פרסי ג'קסון ועץ העולם

פרק רביעי- זיכרונות וקטטות

הזריחה אפילו לא עלתה אבל זה לא שינה לי, עברתי בביתן שלי והערתי את טייסון בצהלה. טייסון המבולבל שהיה עדיין לבוש בפיג'מה מפלנל זינק על רגליו כל כך מהר ששכח שהוא גבוהה וראשו נחבט בגג הביתן. טייסון המבולבל חבט באוויר בעיוורון כאילו ניסה לתפוס זבובים בלתי נראים אבל עד מהרה חדל והביט בי בבלבול בעודו אומר "פרסי... מה קרה?" תפסתי את טייסון בכתפיו ואמרתי לו "אבא כאן".

*** נקודת מבטו של מגנוס***

לא יכולתי להישאר ער מרוב עצבים ומתח. אנבת', בת דודתי יודעת שאני בן של אל נורדי ואני יודע שהיא הבת של אלת החוכמה והמלחמה היוונית, אתנה. רק בסביבות חצות שמעתי רעש בפרוזדור הספינה, שלפתי את להב הקיץ שרט קלות והתקדמתי אל עבר הדלת. זינקתי קדימה מהר ופתחתי את הדלת במהירות, איש לא היה שם אבל יכולתי להישבע ששמעתי קודם מישהו עובר שם. חזרתי למיטה והוצאתי קצת עצבים על שק האגרוף שחצי נולד תלה לי שם לפני שיצאתי ממלון ואלהלה אל מידגארד. על בעיה שהרגשתי חבטתי בכול יכולתי בשק האגרוף, בעיה ראשונה אודין חולה אנושות מרעל מסוכן שהשאריות שלו הובילו אותו לכאן... ליתר דיוק לעץ שהיה על הגבעה הזאת. בעיה נוספת אנבת', יש לה חבר ונראה לי שהוא ממש מתאפק לא ללכת איתי מכות. בעיה נוספת מה שתקף את אודין הותיר אותו חלש מאוד וכל מי שיכול לעשות את זה מסוכן מאוד. לא שמתי לב אבל שק האגרוף כבר התחיל להיקרע וחול נשפך ממנו על רצפת הספינה. שמעתי קול אומר "יפה מגנוס, לא ידעתי שאתה כזה חזק." הסתובבתי לאחור וראיתי את אנבת' יושבת ברגליים מסוכלות על המיטה שלי, ביד אחת היא החזיקה כובע בייסבול משופשף ומלוכלך עם סמל של קבוצת היאנקיז. שאלתי "איך נכנסת?" אנבת' לא אמרה כלום וחבשה את הכובע על ראשה, בן רגע היא נעלמה כלא הייתה. נערתי את ראשי כדי להתנער מן החלום שחלמתי כביכול אבל דבר לא קרה, אחרי דקה הרגשתי סטירה מצלצלת על הלחי... אף אחד לא היה בתא. התחלתי להניף אגרופים לימין ולשמאל, מכה בכל דבר בלי מחשבה. להב הקיץ שהיה תלוי על צווארי התחיל לרטוט והתליון התנתק מצווארי והתקדם אל עבר המיטה, בכוחות עצמו. שלחתי מכת וו שמאלית לעבר המיטה תוך כדי זינוק ולהפתעתי פגעתי במשהו, לפתע בת דודתי נהפכה גלויה לעין ופנס סגול עיטר את עינה השמאלית. ירדתי על ברכי ואמרתי "אוי אנבת', אני כל כך מצטער. אבל לעזאזל את יכולה להפוך לבלתי נראית?" אנבת' כיסתה את עיניה ואמרה "מתנה מאמא שלי. אתנה, אלת החוכמה. הוא חזר לעבוד אחרי שהבאנו את אתנה פרתנוס מרומא." בהיתי בה בלי להבין אפילו שליש מהדברים שאמרה, חשבתי בליבי שכנראה זה מה שמרגיש חבר שלה 90% מהזמן. באתי להמשיך לשאול אבל הדלת של חדרי נפתחה בתנופה ואחד השומרים נכנס. השומר לא אמר מילה אבל ידעתי מה קרה, המועצה דנה עכשיו במה אנו הולכים לעשות. לקחתי את ידה של אנבת' והקמתי אותה מהר מהרצפה ואמרתי "אני יטפל לך בעין אחר כך אבל עכשיו אני ואת חייבים ללכת לישיבה". אנבת' אפילו לא התנגדה כשאמרתי את זה ופשוט באה אחרי הכי מהר שיכלה בעודה סורקת את הספינה ומלמלת לעצמה דברים ביוונית עתיקה. להפתעתי השומר הוביל אותנו לא אל בטן הספינה אלא החוצה, אל מחנה החצויים.