פרסי ג'קסון ועץ העולם

הקרב על אסגארד- חלק א'

השמיים מעלינו התחילו להתקדר ונראה שסופה עומדת להגיע אלינו, נעמדתי על החומות ליד ניקו בעודי אוחזת בידו. גדודי המפלצות והאיינהריי שערקו למחנה של קרונוס התקרבו אל השערים בעודם רומסים את פלוגות האיינהריי ולוחמיה של פריה. הקרב היה אבוד וגורלנו כבר נחרץ בידי קרונוס. ידי הפנויה הושטה אל עבר צווארי ומיששה את המחרוזת הנוספת, המחרוזת של פרסי. מצאנו אותה בחוף לאחר שחיפשנו אותו... לא נשאר לי דבר, קרונוס לקח ממני הכול, את לוק, את דוד ראנדולף, את הכוכבים שבוב כל כך רצה תמיד לראות ועכשיו גם את פרסי. השנאה שלי כלפי המפלץ הזה בערה ולו הייתי מודעת למצב הנפשי הכה עדין שהייתי בו הייתי חושבת פעמיים לפני שעשיתי את המעשה הבא. הסתובבתי אל ניקו ואמרתי לו "הוא עוד ישוב" וזינקתי מהחומה אל עבר כתפו של ענק קרח שעסק בקרב מול קבוצת איינהריי.

***

האוויר, האור ואפילו הסביבה נראתה נמתחת לחור באמצע חלל האוויר, חור התולעת שלנו לאסגרד. העברתי את ידי על צווארו החשוף של בלאקג'ק ויכולתי לשמוע אותו אומר במחשבותיי "הכול בסדר בוס?" החיסרון בכך שאבא שלך הוא אל הים, בורא הסוסים הוא שהם יכולים לקרוא אותך ולדעת בדיוק איך אתה מרגיש ועל מה אתה חושב. לא יכולתי לשקר לבלאקג'ק ושיתפתי אותו בפחדים שלי "מה אם יקרה לה משהו?" התשובה של בלאקג'ק הגיע אחרי רגעים ספורים "היא יכולה לשמור על עצמה, היא תהיה בטוחה עם ריינה". המחשבה של בלאקג'ק עודדה אותי כי אכן אנבת' לוחמת ממש טובה וגם בחברה טובה, ידעתי שכל מי שירצה להגיע אליה יצטרך לעבור את מגנס, ריינה, ניקו ואפולו... כן בהחלט ריחמתי על המסכן שיתעסק איתה. נעצתי את ברכי בצלעותיו של בלאקג'ק והוא האיץ את מעופו, כוח הג'י גרם לפרצופי להתמלא קמטים וכך גם לאחד עשר הפרשים שהיו מאחורי. התחלתי לראות שהמנהרה משתנה והחלל סביבנו שעד כה היה רק מערבולת כחולה כעת השתנה ויכולתי לראות צורות ברורות יותר באופק. יכולתי לראות עיר, עיר מרהיבה ביופייה, הבתים היו בעלי גגות עשויים זהב והרחובות בנויים מאבן גרניט לבנה וחלקה, ברחובות הריקים היו מחתות שאש זהובה בערה בהם, המראה מילאה אותי כבוד אל עיר האלים, אל אסגרד. המראה היה יכול להיות מושלם אילולא היה מראה הצבא המתקבץ סביב חומות העיר. מן חור התולעת יכולתי לראות שהייתה ספינה שדמתה לארגו 2 כשתי טיפות מים פרט לזה שהספינה הזאת הייתה הרבה יותר... מלאה חברי צוות. גמדים התרוצצו על הסיפון כאחוזי שיגעון משליכים נשקים ויורים דרך הבליסטראות. בחרטום הספינה עמד האחד והיחיד, עם חיוך מרוח על הפנים וכדור אש בכול יד ליאו ולאדס. פוקקתי את מפרקי אצבעותיי ושלפתי את אנקולוסמוס. שידרתי אל בלאקג'ק "הנה זה מתחיל ידידי".

***

עשר דקות לפני כן

נעצתי את החרב שלי העשויה עצמות דרקון לידי בצווארו של הענק וזה הפך לערמת גושי קרח שנפלו מטה מגובה חמישה מטר כשאני עליהם. זוג ידיים תפסו בי והרימו אותי באוויר, כשהבטתי בפניו של מי שהציל אותי התפלאתי לראות את ג'ייסון מסמיק בעודו אומר "שום מילה מזה לפייפר!" ג'ייסון העלה אותי שוב אל החומה אבל הפעם הוא נראה טיפה פחות סמוק וקצת יותר רציני, הוא שלף חצי ראש חץ שנתקע בשריונו ואמר "תישארי למעלה!" ואז זינק שוב מקצה החומה ונכנס לקרב אווירי נגד רוחות הסערה. ראיתי זוג חץ וקשת זרוק לידי ומוחי כבר התחיל לרקום רעיון, לקחתי חתיכת חבל מאחד האיינהריי שנהרגו וקשרתי אותו לקצהו של החץ. אחרי שקשרתי את קצהו האחד לחומה מתחתי את החץ על הקשת ויריתי אותו בראשו של ענק אש ענק. לפני שחשבתי הפשלתי את המעיל עור שלבשתי, הנחתי אותו על החבל המתוח וקפצתי מהחומה בעודי מחזיקה בו. ה...התגלשות במורד החבל ארכה כמספר דקות ולראשונה נחשפתי למושג מרחץ דמים, כול החלק שהיה מחוץ לחומות היה מלא דם חלקלק בסוגים וצבעים רבים, אחדים כהים יותר ואחדים בהירים יותר, פצועים וגוססים נותרו למות בשטח או להינצל בידי מרפא. כשהענק אש שיריתי בו נהרג הוא עלה באש והבעיר את החבל שלי. לפני שהלהבות הגיעו אלי עזבתי את החבל, במזל הייתי רק בגובה מטר אחד מפני הקרקע. התגלגלתי על הקרקע על מנת לרכך את הנפילה ותוך שנייה הייתי מלאת דם. זינקתי לעמידה בדיוק כשאיינהריי אויב בא לדקור אותי. התחמקתי מהדקירה והשבתי בבעיטה במפשעה ונעצתי בחזה שלו את החרב שלי. שלושים מטר ממני ראיתי את הלגי בגרזנים מסתחררים משסף דרקייניאות ורוחות רפאים מלחששות, עשרה מטרים ממנו מגנס נלחם בעזרת להב הקיץ בשני איינהריי אויב כשסמירה אל עבאס צמודה לו בגבה עם שני גרזנים דו להבים, נועצת אותם בכול אידיוט שמתקרב אליה. אבל בכול זאת לא פחות משלוש מאות אינהייריאר נהרו אל האויב במטרה להדוף אותו אבל זה היה לא אפשרי, האויב פשוט היה רב מדי במספרו. חשבתי בליבי "איפה אתה פרסי?". כמו תשובה לשאלתי קול תרועה עלה לפתע מכיוון מזרח ומשום מקום יצאה לה ספינה ענקית בגודלה, הספינה הייתה בעלת שלושה תרנים בצבע לבן שמנת שעליהם היה כתוב באותיות אדומות 'ליאו הלוהט'. כל המערכה של האויב נסוגה אחורה מהשערים בבלבול והלם. קול עלה מתוך הספינה, מוגבר באמצעות רמקולים "היכנעו! אתם מוקפים בכוח אנטי-ריינרקי חמוש ומסוכן". ליאו כמובן. הקול נקטע כשקול חדש עלה מהרמקולים "תתכוננו לאכול פרסות, פחזניות!". כמעט פרצתי בצחוק כשדמיינתי את המאמן הדג' בעל המחבט שלו צורח לתוך הרמקול. גדודי המפלצות התחילו להתארגן מחדש ושבו להסתער על החומות. על החרטום של הספינה עמד ליאו כשידו האחת מחזיקה בחבל והשנייה עם כדור אש, לפי מבטו ידעתי מה הוא חושב. הוא חשב את אותו הדבר שאני כבר ידעתי. זה סוף העולם.