"התקדם כבר חצוי" אמר הקול בעודם חוצים יער בעל עצים שחורים ירוקים, מתים. החצוי עיווה את פניו בזעם ואמר "רק רגע הלורד, עלינו להיות זהירים" קול אחר אמר "שמור על שקט פוסידון, הוא קרוב" הרמס הרים את הקדוקאוס ואמר "המשך לוק, רק עוד קצת" פוסידון הרים את קלשונו ואמר "אם יתברר שאתה מוביל אותנו למלכודת חצוי אני מבטיח לך, גורלך יהיה מר ונורא." לוק חייך חיוך ממזרי ואמר "אה... הלורד אבל איך תצאו מפה בלעדי?" פוסידון עמד לענות כאשר קול פיצוח עלה משמאלם לוק שלף את חרבו המושאלת וצעד בשקט אל עבר מקור הפיצוח. אחרי רגע ערפל אפף את רגליו, לוק הרגיש את נשימתו של טרטרוס מנסה למצוא אחיזה בכוח חייו ולשלח אותה אל עבר התהום. קול פיצוח נוסף ואחריו שתי שניות של שקט עד שהוא שב. לוק דקר אל עבר נקודה באדמה והרגיש שפגע במשהו. אחרי רגע הוא הרגיש משהו זז על החרב שלו ואל עבר הניצב, לוק השליך את חרבו במהירות אל עבר האוויר בתקווה שהפיתון מתושלח לא יכיש אותו. ברגע שהייתה החרב בשיאה באוויר על רקע האדום של נהר הפלגתון, נהר האש, הם הצליחו לקלוט מה היה שם, למרבה חרדתו של לוק זה אכן היה פיתון מתושלח. המפלצת זינקה אל עבר פניו כשטשטוש זהוב פגע בו וקלשון זהוב הצמיד את היצור אל העץ כשהוא משפד אותו בבטן. הרמס מיהר אל היצור הגוסס ובמכת סכין אחת ערף את ראשו. שאר גופו של היצור הפך לאבק בעוד ראשו נשאר שלם בידו של הרמס. פוסידון שלף את קלשונו ואמר "עלינו לשוב מיד אל העולם שלנו" לוק השיב את חרבו לנדנה ואמר "אתם יכולים לעזוב, המשימה שלי עוד לא הסתיימה" "אתה בטוח בני? עמדת במילתך, ההסכם עדיין נותר בעינו, הדס יאפשר לך לשוב לעולמנו" "אני מצטער אבא, אבל אנבת' זקוקה לעזרתי... הגיע הזמן לקרוא לכמה חברים" פוסידון לחץ את ידו של לוק באי רצון מוחלט "תודה רבה חצוי צעיר".
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון ועץ העולם
Fanficלמשך חצי שנה הכול היה נפלא. קשה להאמין שעברה חצי שנה מאז עצרנו את גאיה ולא קרה כלום. שום טיטנים לא תכננו איך להשמיד את האלים, שום אל קדמון לא היה על סף התעוררות, האלים לא התעסקו לי בחיים... למעשה נראה שהאולימפוס שתק מאז מפלתה של גאיה. לא שמענו כלום...
