פרסי ג'קסון ועץ העולם

פרק תשיעי- שירת הנפחים

*נקודת מבטו של ליאו*

להתרסק על הקרקע זה מעצבן, אבל כשאתה מתרסק אל עבר הקרקע מגובה מאה מטר כשלידך קיקלופ חסר הכרה שנוח כמו מנוע של טרקטור זה נותן משמעות חדשה למושג מעצבן. אני לא זוכר לאיזה אל קיללתי אבל אני זוכר שזה היה ביצירתיות רבה, אני מניח להפייסטוס. כן, כן אני בטוח שעכשיו שמגיע הרגע שבו קורה איזשהו משהו מטורף והזוי לחלוטין ואנחנו יוצאים מזה בדרך נס. טוב אז זה קרה, באותו רגע קרה הדבר הכי הזוי לחלוטין ומטורף שקרה לי בחיים (וזאת רשימה לא קצרה). שמעתי שריקה זהה לזאת של טיל ומיד ניסיתי להצטמצם עם גופי לכדור בעודי נופל כשרק מאה מטר מפרידים ביני ולבין חביתת ליאו כשלפתע מסתבר שהטיל שאותו שמעתי למעשה היה חתיכת בד גדולה, צפופה וחזקה שפגעה בי. שמעתי קול צועק כמו מתוך הראש שלי "תתפוס את המצנח, גאון!". אחזתי בשתי ידי בקצוות מה שתיארתי לעצמי כמצנח ובעזרת שתי רגלי ניסיתי לתפוס את טייסון שבדיוק החליט להתעורר. שמעתי מתחתי קריאות צעקה שלא הצלחתי לפרש אבל הקריאות נשמעו בדיוק כמו המילים שהצוות של מגנס דיבר כך שבנוגע למקום הייתי בטוח שהגעתי. כשנחתנו על הקרקע הייתי בתוך מעגל של יצורים מוזרים, וזה אפילו ביחס לכל מה שראיתי. הם לא היו גבוהים במיוחד אבל מוצקים, מצולקים ומוצקים לא פחות מהנערים והנערות מביתן הפייסטוס. אחד מהם נגע בטייסון שהתעורר ושאל בקול מפוחד "ליאו... למה יש כאן גמדים?" אחד היצורים פוקק את אצבעותיו ואמר "עם כל הסליחה, פריק, אנחנו לא גמדים אנחנו סוורטאלף. אז אם לאדוננו הנכבד פה יש בעיה הוא מוזמן שוב לצלול מגובה מתאיים מטר בלי מצנח ולהיאחז בתחתונים של ענק אחר". עיני טסו אל עבר פיסת הבד שחשבתי שהיא מצנח ואכן אלה היו ללא ספק זוג התחתונים הענקיים ביותר בעולם. נעמדתי ברעד על רגלי אבל אחרי רגע אמרתי לגמדים "תקשיבו אנחנו לא מחפשים צרות אבל אנחנו מחפשים סוורטאלף שקוראים לו בליצן, אתם מכירים?" הגמדים נסוגו צעד אחורה והתלחשו בין עצמם לרגע ואז אחד מהם שאל "מה אתם רוצים מבליצן?" כל השאלות התחילו להציק לי אז הצתתי בידי כדור אש ואמרתי בקול תקיף ועוין "איפה בליצן?". מה שבדיעבד לא היה הצעד הגאוני ביותר כי מה שאני ניסיתי להעביר כבקשה עוינת הגמדים פירשו כהתקפה ושלפו כל אחד מהם נשקים וצעקו "ענק אש, ענק אש!" טייסון קם על רגליו ואמר בצעקה "אנחנו לא ענקי אש, אודין שלח אותנו לפגוש את בליצן!". הגמדים חרקו את שיניהם והידקו את אחיזתם בנשקיהם וטייסון אמר בפחד "ליאו... זה הזמן לשלוף משהו מהשרוול" שלחתי את ידי לחגורה והגמדים התחילו להתקרב אלינו ולצמצם את המעגל בעודם מביטים בנו במבטים מאיימים. ואז עלה לי רעיון, סביר להניח של יעבוד אבל לפחות יקנה לנו זמן. עצמתי את עיני ונזכרתי בפעם הראשונה שבה אבא הכיר בי, עכשיו נזכרתי בסמל וזימנתי אותו למעל ראשי. ראשי הגמדים הוארו באור הסמל ומבטם היה נעוץ בו, עמדתי להתקיף כשאחד מהם אמר "הנבואה, היא כאן" כעבור רגע אחד אחר גער בגמד שקרא לי ענק אש "יומרו, גמד אוויל חסר תועלת שכמוך כמעט הרגנו אותו" יומרו, הגמד שכינה אותי ענק אש השפיל את מבטו ואמר "לא ידעתי..." אחד הגמדים אחז במפרק ידי ואמר בעודו גורר אותי אל עבר כיכר העיר "אתה צריך לפגוש את בליצן ואת ג'וניור... אוי, ג'וניור כל כך ישתגע" אני אישית חשבתי שהגמד שמשך אותי השתגע לגמרי אבל כל עוד הוא יביא אותי אל בליצן הכול טוב. סימנתי לטייסון שיבוא אחרינו והוא דשדש אחרינו ברגליים מסורבלות. כשהגענו לכיכר העיר רציתי לתת לעצמי סטירה ולצעוק על עצמי על כך שהייתי כל כך מטומטם ופספסתי את השלט הניאון הענקי שהיה כתוב עליו באותיות מרצדות בגודל ענקי 'בליצן, אופנת גמדים. פועל 7\24' מתחת לאותיות באנגלית היה עוד משהו שהיה כתוב ברונות שתיארתי לעצמי שהוא אותו הסגנון. הגמד ששמו יומרו פתח את דלת החנות ואני מצאתי את עצמי בחנות הביגוד האיכותית שראיתי בחיי. שריונות, בדים, חליפות ובגדים יומיומיים שהיו גורמים לכול אומן אופנה להזיל דמעה של הערצה. בדלפק התשלום עמד גמד טיפה יותר גבוהה ונאה מאלה שפגשנו בכיכר, על דש חליפתו הירוקה היה כתוב 'בליצן, מנהל'. הגמד שנזף קודם ביומרו סימן לשאר החבורה חוץ מטייסון להתחפף והם צייתו לו. הגמד הלך לדלפק ואמר "בליצן בן פרייה, אני צריך לשאול לדקה מזמנך" בליצן הרים את מבטו ושאל "מה קרה ג'ורג'?" הגמד ששמו ג'ורג' אמר "הנבואה... היא התגשמה..." בליצן הרים את מבטו כל כך מהר שחששתי שראשו יתנתק מצווארו והוא נעץ בי מבט ושאל את ג'ורג' "אתה בטוח?" ג'ורג' הנהן ובליצן זינק מהדלפק וצעד אלי בעודו בוחן אותי. לאחר דקה הוא נעצר מולי ואמר "טוב, הוא בהחלט מתאים... יש לו ידיים של נפח, תגיד לי ילד, מה השם שלך?" השבתי לבליצן "שמי הוא ליאו ואלדס, בן הפייסטוס" בליצן העביר את ראשו אל טייסון ושאל "ומי זה?" טייסון יבב ומלמל משהו לא מובן שאחריו אמרתי לבליצן בתקיפות "זה טייסון, הוא קיקלופ, הוא חבר טוב שלי. הוא בא לעזור לי" הפחד של בליצן מאוד הורגש כשהוא שאל "לעזור לך במה?" נשמתי עמוק ואמרתי "אודין קורא לגיוס כולל, ריינרק כאן". מבטו של בליצן הפך להיות רציני בתוך פחות משלוש שניות והוא אמר לג'ורג' שכעת עמד בצד בפה נדהם "ג'ורג' תקרא לג'וניור ותגיד לו לפגוש אותי בכור, לא משנה לי איך אבל תגרום לו להגיע." ג'ורג' הנהן ושאל "מה לומר לו?" בליצן ענה לו "תגיד לו שהגיע הזמן לשירת הנפחים".