הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 29

               מוקדש ל @moralmeir שנתנה לי מוטיביציה לכתוב 

 "את בסדר?" שמעתי קול מרוחק, כאילו מישהו לוחש אבל בו זמנית קרוב ממש.

"איפה אני?" מלמלתי פוקחת את עיניי בכאב, שוב התעלפתי בידיי דרטיאן לפי מה שזכור לי "את בחדר שלך, התעלפת קצת מלחץ" קולו המרגיע מתנגן באוזניי, מגעו החם מלטף את פניי "דרטיאן..מה יהיה איתנו?" שאלתי בשקט והוא חייך חיוך עקום "לא יהיה כנראה לעולם, לצערי הרב נסיכה" אמר ועיניי הבדולח שלו מתעמקות בעיניי הזהב שלי, קור מול חום, אש מול קרח ואני במלחמות בתוך עצמי ולא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת מה לעשות עם התשוקה הזו שלוהטת בי אליו, אל אותו שד או אדם מיוחד ולעומת העדינות של כריסטיאן.
"אנחנו תמיד נמשך זה לזו, אנחנו מיוחדים ולא רק זה...את אהובתי" לחש את סוף המשפט וליבי נדקר אך פעם בטירוף, כואב בחזי כמעט. התיישרתי מעט לישיבה עם תמיכתו ותפסתי בצווארון חולצתו, לא מנתקת את עיניי מעיניו
"לא אכפת לי אם זו טעות או לא, אם זה חד פעמי או לא, אני רוצה את זה עכשיו" אמרתי בביטחון, טוני עיקש ולפני שהספיק להגיב הצמדתי את שפתיי לשפתיו. תנועות שפתיו מתואמות בשלמות כאילו נועדו זה לזה, לשונו מנסה להיכנס ולחקור את פי ואישרתי לו, מלפפת את ידיי בחיבוק סביב צווארו ומצמידה את גופינו, ידיו אוחזות בגבי כמו מישהו שמפחד שברח לו בין הידיים, שהרגע הזה יגמר מתישהו.
נשימותינו הכבדות מתגברות מעט, נשימתו החמה על פניי וידיי מתחילות לגשש על גופו, לחוש את גופו הרחב והשרירי עם כפות ידיי הקטנות.
לפתע כל הרגע הזה הסתיים בשנייה, דרטיאן העיף אותי לשכיבה וכיסה אותי, עיניו מבוהלות מעט ומורה לי להיות בשקט "מישהו בא" לחש וזה היה אכן נכון. כריסטיאן פתח את הדלת ללא שום התראה ופניו מודאגות, חשתי את מצפוני קודח בי על אותו הרגע שקרה אך ליבי מסופק.
"את בסדר?" שאל בדאגה ורץ לצידי השני, מחזיק בידי "הוא רק נזק בשבילך, כל פעם שהוא לצידך קורה לך משהו" המשיך את דבריו בקול מטיף כאילו דרטיאן כלל לא לידנו ושומע זאת "אתה מגזים..זה גופי חלש בתקופה הזו פשוט" מלמלתי שמה יד על מצחי "את אדומה, את בטוחה שאת בסדר? לא חם לך מידי?" שאל בקול דואג אף יותר וכן, אכן חם לי מאוד אבל לא בגלל שאיני חשה בטוב. גופי רועד וחם, לוהט מתשוקה, מאותה תשוקה שלא קיבלתי עד כה מאף אחד אחר כמו דרטיאן. מגעו מלהיט אותי ועוצר את נשימתי, אפילו רק מבט חטוף בו "כן אני בטוחה יקירי" אמרתי "אני אשמח לקום לנקות את עצמי" מלמלתי לאחר מכן וקמתי עם עזרתם, לוקחת כותונת ששכבה על כיסא לצד מיטתי והלכתי אל עבר האמבט בזמן שהם יצאו.
המים היו כבר חמימים הודתי על כך, פושטת את בגדיי המיוזעים מגופי ומביטה בי דרך המראה, גופי הלבן והצחור התמלא בשריטות דקות.
נאנחתי ונכנסתי לאמבט החמים, עוצמת את עיניי כאשר אני נשענת עם ראשי לאחור ומשחזרת את אותו הרגע שקרה אך שומעת את דבריו בו זמנית "אנחנו הפכים זה מזו" הדהד בראשי "אני מסוכן לך ואת לי" פקחתי את עיניי מרגישה כאילו מישהו צופה בי. התיישרתי מעט ומביטה מסביב אל החדר "דרטיאן?" קראתי, נזכרת כי פעם אחת עשה זאת כבר "לא חמודה.. זו את" שמעתי קול נשי מתנגן ואותה מופיעה מולי, אותה אחת שאמורה להיות אני אבל היא לא.

    חיוכה רע ומבטה עוד יותר, מתקרבת אליי ואני קמה לאט לאט, מושיטה יד למגבת ומתכסה "מה את עושה פה? איך הגעת אל תוך חדרי בכלל?" שאלתי והיא הנידה בראשה "אני רק אשליה, נשלחתי אלייך כדי לראות איך את נראה, איך את באמת ולפי מה שראיתי...את נסיכה שובבה" ציחקקה ואודם עלה על לחיי "תסתלקי מכאן לפני שאעביר אליך מסר אחר" טוני כעוס ועיניי זוהרות מעט, אותה אחת הרימה את גבותיה בפליאה וחייכה לאחר מכן "עוד נפגש" אמרה ונעלמה כלא הייתה. נשמתי לרווחה ויצאתי במהרה, שמה את כותנתי על גופי ורצה מן החדר.
לא טרחתי ליבש את שיערי ולא לשים נעליים לרגליי, רצתי כמו שאני אל עבר מי שאני יודעת שמבין את זה, מי שיהיה לצידי בדברים הללו- דרטיאן.
הרצפה הקרירה בקושי והורגשה בגללי חמת זעמי ולהטי בעודי רצה אל חדרו בקומה העליונה, לעבר קומת עליית הגג "דרטיאן?" קראתי בשאלה, מצפה לדעת אם הוא נמצא וצעדיי שקטים, פותחת את דלת חדרו ורואה כי הוא ריק.
נכנסתי ונשכתי את שפתיי במעט חשש, חשש מכך שאולי משהו מסתתר כאן או שקרה משהו וראיתי דלת פתוחה בחלקה, ניגשת אך שומעת רעשים מועטים ממנה, כמו נשימות כבדות. פערתי את עיניי, סקרנות אוכלת אותי מבפנים והחלטתי שאציץ פנימה, רואה את גופו העירום בתוך האמבט הלוהט, שיערו הרטוב משוך לאחור ופניו שלוות אך מלאות תשוקה, לא רואה יותר מידי בגלל האדים שהציפו את החדר אך הקולות שהספיקו על מנת שאבין מה קורה כאן. ידעתי שאני לא אמורה לצפות, לא אמורה להביט במיוחד לבהות אך עיני לא יכלו להתנתק ממראהו הרטוב, מראה שעוד לא יצא לי לראות שלו וליבי פעם, דהר ועוד שנייה יצא מחזי. שפתיי שעד כה נשכתי כמעט והחלו לדמם מהחוזק שבהן נשכתי. "תשלטי בעצמך" חשבתי, יותר נכון חשב שכלי הישר אך ליבי סירב לעזור לגופי לנוע ממקומו.
"יש כאן משהו?" שאל לפתע וראיתי שפקח את עיניו, שמתי את ידיי על פי בבהלה והסתתרתי מאחורי קיר, מקווה שלא ישים לב שאני זו שצפתה בו.
שמתי תנועת מים שנשפכים על הרצפה, כנראה יצא מן האמבט וניגשתי אל מיטתו, מתיישבת – שוכבת עליה בתנוחה שלא תסגיר שאני ראיתי מה שראיתי אלא רק חיכיתי. פניי לוהטות ואני מרגישה זו, הן בטח אדומות גם אבל אמצא לזה תירוץ בזמן המתאים.
"כ-כן זו רק אני, מחכה לך כאן" קראתי וקיללתי את עצמי על הקול השבור שנפלט מגרוני והנה, הנה הוא יצא עם חצי גוף חשוף ושיערו נוטף על גופו עדיין רטוב חלקית "את אדומה" אמר והנהנתי "פשוט חם כאן נורא" השבתי ונפנפתי בידי, מקללת את עצמי שוב "את ראית משהו?" שאל והרגשתי איך אני מאדימה יותר "מ-מה פתאום! חיכיתי פה ממש" אמרתי מסיטה את מבטי ממנו, זה לא עובד, הוא יודע "אהא" אמר מגחך ומתקרב לעברי, מתקרב למצב שאשכב אחורנית והוא חצי רוכן מעליי "את בטוחה?" שאל בקול עמוק יותר וחטפתי סחרחורת קלה, בולעת את רוקי "ל-לא?" מלמלתי וחיוך שובב עלה על שפתיו, מצחקק קלות "אני מבין שיש לי כאן נסיכה שובבה, לא סתם מורדת" אמר ולא יכולתי להגיב, לא הצלחתי כי זה נכון, אני שוברת את כל המוסכמות.
אני לא עם הנסיך שלי אני עם אחיו, אני גנבתי מהוריי, הרגתי עשירים, מה עוד? דרטיאן רכן מעליי באופן מלא כעת והביט ישירות אל תוך עיניי "עכשיו תורי לשתק אותך" לחש והתנגש עם שפתיו בשלי, יוצר נשיקה תשוקתית ופרועה, לא עדינה ותפסתי בשיערו ומתנשמת "דרטיאן.." מלמלתי כאשר חשתי את ידו יורדת אל בין רגליי ומגרה שם, מעביר רעד בגופי.
אחזתי בכתפיו ונאנחתי, גנחתי ברכות "את שלי" לחש אל תוך אוזני והכניס את אצבעו למקדשי האישי, עושה במהירות ומזיז בתנועות שונות וגורם לי לפעור את עיניי בהלם, גונחת בהנאה ולוחשת את שמו, מרגישה מוצפת ומרגישה את הרצון העז לעוד.