הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 8

שמתי בסל כמה לחמים, חלב ועוד כמה פירות וירקות וקצת זהב בשקיק ורכבתי לכפר העבדים, כפר העניים זה אותו שם.אני צריכה לדאוג למשפחתה של ג'וסלין. דפקתי על דלתה שהייתה מעץ רעוע וג'וסלין פתחה את דלתה בחיוך רחב ואוהב "אוו מלכתי, באת בלבוש מפואר " אמרה בהפתעה "את נראת מרהיב ונפלא ביותר " הכניסה אותי לביתה וחייכתי "תודה רבה, תקראי לי רק אמה" צחקתי ואריאה מיהרה לרוץ ולחבקי "אמה ! באת לבקר אותנו !" צעקה בשמחה וצחקתי מתגובתה. מה הם יעשו בלעדיי אם אברח? איך ישרדו? בקושי זהב לקניית מצרכים בסיסיים יש להן אם אני לא מביאה "התגעגעתי לגינג'ית הקופצנית שאת " אמרתי יורדת לגובה שלה ומנקה אפר מלחייה, את הסל כבר נתתי לג'וסלין שלא הפסיקה להודות לי . "הלוואי והייתי יפה כמוך אמה" אמרה אריאה מביטה על שמלתי הזהובה "תיהיה לך שמלה יפה עוד יותר, תסמכי עליי" נשקתי ללחייה וקמתי "היה נפלא לראותך מלכתי לעתיד " אמרה ג'וסלין "שמחתי לראותכן, לראות ששאר האחים הבריאו, עד הפעם הבאה" חייכתי לאריאה והלכתי, עולה על סוסי השחור ודוהרת משמה לפניי שגברים מהפונדקים, שיכורים ירדפו אחריי. הם לוקחים גבירות עשירות ואונסים אותן, שודדים אותן . חשבתי שוב על המאורעות האחרונים. מחר יש בארמונו של כריסטיאן מסורת שלהם , טקס דתי פולחני כזה שלארוסה של המלך לעתיד צריך לצייר על גופה סימנים שונים, כוכבים ושמש וירח . הם מלבישים אותי רק בחלקיי החשובים ושיערי צריך להיות פזור במלא הדרו. בטקס מלא כוהנות מעמידות אותי במרכז ורוקדות סביבי בשירה פולחנית , ברכות ובשפה זרה. לכן רכבתי לארמון מהר וירדתי בכניסה שם חיכו לי הוריי וכירכרה מלכותית "את צריכה לנסוע לממלכה שלו בשביל האירוע מחר, לא תיהי היום בבית בכלל " אמר אבי ברגע שהגעתי, זה לא טוב, דרטיאן, אם הוא יבוא? מה אם יתפסו אותו? "בסדר אבא, אלך" נשקתי ללחיי אימי ונכנסתי לכירכרה "סע!" קראו לרכב והתחילה הנסיעה 

"אוו עצובה? " שמעתי קול וראיתי מחושך הכירכרה בצידה השני את דרטיאן מחייך . עיניו הכחולות לא רגילות, הן יפות בצורה מפחידה ומשונה. זה כחול שקוף כמו זכוכית ובאור שניפץ על עיניו באותו רגע היה הבזק של זוהר "איך אתה פה לעזאזל ? " נאנחתי אחרי שתיקה ובהייה ארוכה "לא בעיה להתגנב אלייכם את יודעת? זה ממש קל!" - "ומסוכן " ציינתי אחריו לפני שהמשיך "בכל מקרה אני פה לשמור עלייך, אני לא בוטח בנסיך הזה ובמיוחד באוכלוסיית ארמונו"  אמר והביט בי "זו שמלה מקסימה שתדעי, מבליטה את עינייך המיוחדות שסתם אין לך אותן" חייך דרטיאן "מה? אתה יודע משהו שאני לא?" שאלתי אותו בחשדנות "הרבה דברים שאת לא יודעת, אבל חכי" קרץ והמשיך "קודם נדאג שתישארי בחיים" דרטיאן רכן קדימה מביט בעיניי "את תיהי מלכה, את תיהי מדהימה בתור מלכה" אמר בשקט וחייכתי חיוך קטן "תודה לך, אני חייבת לך את חיי"

"את לא חייבת לי דבר,זה החזר על הצלת חיי" לקח את ידיי "אני מכיר אותך יותר מוקדם מגיל 16, אני מכיר אותך עוד בארמון " 

"אני יודעת" השבתי במהירות "אביך היה עובד בארמון בהתחלה " והוא הינהן "נכון, ותמיד רציתי להיות איתך, בידידות" השיב לתשובתי "רק ידידות? " הרמתי גבות והוא צחק חיוך עקום "לא, אך אי אפשר יותר מכך" הזזתי קצוות שיער לאחור באנחה "הייתי רוצה להינשא מאהבה כמו כולם " נשענתי לאחור על ספסל הכירכרה הרך "את תתחתני מאהבה" נשק לידי ועבר לשבת לצידי "ברגע שתיהי מלכה יחידה תבחרי להתחתן עם מי שאת רוצה " המשיך מביט בעיניי , לא מנתק לרגע "קבלו את נסיכת ארבור, ממלכת הזאבים , המלכה לעתיד אמנדלה " הציג המשרת של המלך "תעלם לך" אמרתי בשקט ודרטיאן עבר לצד החשוך . פתחו את הדלת ויצאתי מביטה במלך אנדרו אביו של כריסטיאן שעמד לצידו והביט בי בגאווה , חייכתי באילוץ שלא נראה "נסיכתי היקרה ! טוב לראותך סוף סוף " אמר אנדרו בשמחה וניגשתי אליו משתחווה מעט באצילות "גם אותך מלכי, שלום לך נסיכי" אמרתי ופניתי אל כריסטיאן "שלום נסיכתי, מלכתי לעתיד, אדאג שישרתו אותך בדרך הטובה ביותר" חייך ולקח את ידי והולכים פנימה לתוך הארמון שהיה גדול בהרבה משל ממלכות אחרות . הקירות מכוסים ציורי פרחים מיוחדים, כוכבים ועוד זה מיוחד וזה יפה עד  מאוד. נברשת נרות ארוכה נתלה מן התקרה עד למטה כמעט, מוארת ביופיה . "קיבלת את החדר אורחים הגדול ביותר ארמון והיפה ביותר . יש לך שמה עוד שמלות כמתנה ותכשיטים וכבר עכשיו תבוא לך משרתת והכוהנת אלים שתצייר עלייך"  הסביר כריסטיאן ונעצר כשהגענו למול חדרי בקומה העליונה "נתראה בארוחת צהריים " השתחווה אליי באצילות והלך. נכנסתי פנימה אל תוך חדרי החדש לבנתיים והוא היה עוצר נשימה. התקרה הייתה מצויירת כשמיים בהירים והקירות כשדות ירוקים עם חיות פרא אצילות שמסמלות את הממלכה , החלון פנה אל הים הנקי והחלק. "גברתי ? " שמעתי קול שקט והסתובבתי בהפתעה "שלום לך, אני ג'רנט המשרתת שלך, את צריכה את עזרתי? " שאלה בקולה השקט והנדתי את ראשי בחיוך נעים "לא תודה, נעים להכירך ג'רנט , אני אמה " ניגשתי ושמתי בסינרה שקיק זהב קטן, שמה אצבע על שפתיי "סוד שלנו" חייכתי והיא השתחווה בחיוך "תודה גברתי "  הודתה ויצאה , לפני שהספקתי לזוז באה אחרייה הכוהנת "מלכי שלח אותי אלייך לציורי הגוף" היא הייתה יפהפייה וצעירה, עור שמנת ושיער אדום "תתפשטי ושכבי על הבטן" הורתה עם עינייה המלוכסנות והאדומות "שמי לוראנה מאנצ'י " אמרה בקולה הרציני אך המרגיע "אסור לך להצמיד את גבך לכלום עד שהציורים יתייבשו , מים לא יזיזו להם לאחר מכן כך שתוכלי לשטוף את עצמך מהמיום הארוך " סיימה בזאת והחלה לצייר כאשר נשכבתי על בטני עוצמת עיניים מעט. " למה צריך את הציורים הללו ? " שאלתי אותה והרגשתי שהעלתה חיוך קטן "שתבורכי בבנים, שתתברכי ע"י האלים" הסבירה ושתקתי , החומר שאיתו ציירה היה חם כנגד גופי הקר וזה היה מצמרר ונעים. 

"זהו" הודיעה אחרי שעה וחצי וקמתי, עומדת מול המראה ומביטה על הציורים שבגבי. הם היו מסולסלים ויפים , מדוייקים ומילים בלטינית עתיקה היו כתובות ופזורות  "תודה " אמרתי לך אך היא כבר נעלמה .