הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 41

תודה ל@mx2miryammaman שנתנה לי את הפוש האחרון להמשיך 

למחרת בבוקר המשכנו ללכת אל כיוון ארבור ודרטיאן לא עוזב את ידי, שומר עליי בדאגה וכל פעם מציץ על שיערי הקצר, מדגיש כמה אני יפה לא משנה מה. 
"אני אתגעגע לשיער הארוך שהיה לי, התגאתי בו למרות הכל" אמרתי לו באנחה ודרטיאן חייך את חיוכו המדהים "הוא יגדל ויהיה אפילו מרשים יותר" השיב והניח נשיקה על קודקוד ראשי.
ממרחק ראיתי שאנחנו מתקרבים אל ארבור, אל הבית שלי או לפחות מה שהיה מקום ביתי האמיתי אך כעת אני כמעט חסרת כל אבל בו זמנית יש לי הכל, אהבה. 
"אני חושבת שמגיע לך להיות הנסיך הבא" אמרתי והרמתי את מבטי אליו, מביטה בעיניו הכחולות הצלולות והוא נשך את שפתו התחתונה בצורה הסקסית שתמיד עוצרת את ליבי "אני מאמין שאני יכול, אני אלחם במי שצריך" אמר ונעצרתי "להילחם...תלמד אותי להילחם כמו שצריך" דרשתי ודרטיאן כיווץ את גבותיו "בשביל מה?" שאל ואיגרפתי את ידי "כי אני הולכת להיות הנסיכה הראשונה שתאתגר את אביה לקרב עד המוות".

דקות ארוכות דרטיאן עמד והביט בי, מסתובב ומגחך "את רוצה למרוד עד כדי כך?" שאל והנהנתי "זו הדרך היחידה למנוע אחד מן האיומים ולהשיג את השליטה שלי" עניתי "אמה זה להרוג את אבא שלך!" קרא ושילבתי את ידי על חזי "זה שמנסה להביא למותי וכנראה גם זה שגרם למוות אימי ואימך החורגת" אמרתי מנסה להישאר בטון רגוע "את צודקת אבל  עדיין הוא אביך" השיב והנדתי בראשי "כבר לא. אם אתה לא תלמד אותי אני אמצא איך כן ללמוד" אמרתי והוא נאנח, מעביר את ידו בשיערו הגולש.
"בסדר אני אלמד אותך מה שאת רוצה, רק תזהרי" אמר והנהנתי "כן המורה!" 

החלטנו לעשות עצירה של כמה ימים ביער בו היינו, להתעכב לפני ההכרזה שלי למלחמה אישית. 
"צריך למצוא נשק שיתאים לך, את קטנה אך זריזה" אמר תוך כדי חשיבה וחייך "אני חושב שתסתדרי עם חנית ואולי פיגיון קטן" אמר וכיווצתי את גבותיי "חנית? זה לא כבד?" שאלתי והוא הניד בראשו "אם את תצרי אותה מכוחך זה יהיה כאילו היא חלק ממך" השיב והראה לי איך הוא עושה את זה ויצר לעצמו חרב ירח שחורה. ניגשתי אליו ונגעתי בה, רואה כמה דקה אך קטלנית היא, הוא מזיז אותה בקלילות כאילו היא נוצה ברוח.
"אמה, תנסי לרכז את הכוחות שלך למשהו אחד, קחי ענף או משהו ותנסי להפוך אותו למה שאת רוצה" הסביר ולקחתי ענף שהיה על הקרקע ועצמתי את עיניי, מדמיינת בראשי חנית ארוכה ומשוננת, עיטורים מסולסלים עליה ולפתע הרגשתי משהו שונה בידי, פוקחת את עיניי ורואה את החנית הזהובה בידי.
"וואו" מלמלתי נדהמת מיופיה ושומעת את דרטיאן מוחא לי כפיים "כל הכבוד, ידעתי שזה יהיה קל מידי בשבילך" אמר וחייכתי, מנסה להזיז אותה ומרגישה את הקלילות שלה.
"עכשיו קדימה לעבודה" אמר דרטיאן ונכנס לפוזיציה של התכוננות להתקפה, מתחיל ללמד אותי אסטרטגיות שיעזרו לי להשתמש במהירות והקלילות שלי.
ניסיתי להיות כמה שיותר מרוכזת וללמוד כמו שצריך, מרגישה את גופי מזיע וחם מן האנרגיה ומביטה בדרטיאן שחולצתו נדבקה לגופו מן הזיעה והחום, מביט ישירות אל תוך עיניי ומרטיב את שפתיו בליקוק קל.
"ליום הראשון שלך את מעולה" אמר ושם בצד את חרבו, מתיישב ופותח את המיימה, לוגם ממנה ומוסר לי "תודה רבה, יש לי מורה מעולה" השבתי והוא צחק, מזיז את שיערו לאחור והתיישבתי לצידו, מניחה את ראשי על כתפו וסוגרת את עיניי, מקשיבה רק לקולות הציפורים והחיות האחרות שביער. 
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו בשקט ויכלתי להרגיש את חיוכו עולה "את אהבת חיי הנסיכה אמה" אמר ונשק לראשי, מחבק את גופי אליו ונותן לי לנוח עליו.
כאשר התעוררתי ראיתי שעדיין חשוך והמדורה דולקת אך אני שוכבת על הבד ודרטיאן לא לצידי.
"דרטיאן?" קראתי והלכתי לזרם הנהר, רואה אותו רוחץ את גופו וגבו אליי, צלקות מלחמותיו נותרו כמזכרת על גופו הבנוי והשחום, יפה תואר לא משנה מה.
פשטתי את בגדיי ונכנסתי גם, מחבקת אותו מאחור ומרגישה את ליבו מאיץ תחת ידי "התעוררת אני רואה" אמר ונשקתי לגבו נשיקות קטנות "כן, הרגשתי שאתה חסר" עניתי והוא הסתובב אליי, מצמיד אותי אליו כמה  שאפשר ומזיז את קצוות שיערי אל מאחורי אוזני "בחיים לא אעזוב אותך אהובתי" אמר וחייכתי, עולה על קצוות אצבעותיי ומנשקת אותו, שמה את זרועותיי סביב צווארו ומרגישה את ידיי סוגרות סביבי יותר. הנשיקות שלנו מלאות תשוקה, אהבה, הרצון העז לא להיפרד.
"הוא נראה בסדר עכשיו" אמר דרטיאן כשסירק את שיערו עם אצבעותיו, יושבת בין רגליו על צד הנהר וחייכתי פחות שרוף לפחות" צחקקתי והוא העביר את המים על גופי עם ידיו בנעימות, שוטף אותי ומנקה את הזיעה מן היום שעבר עלינו, מנשק את צווארי וכתפי נשיקות קטנות ועדינות.