הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 30

קרניי שמש נכנסו דרך החלון שכנראה היה פתוח ופגעו בפניי, מזכירות לי שאני צריכה להתעורר. פקחתי את עיניי ומותחת את ידיי מעט לצדדים, מפנה את ראשי ורואה את פניו השלוות של דרטיאן, שיערו הארוך והשחור מבולגן וידיו סביב גופי בחיבוק שמצמיד אותי לגופו העירום והשרירי, חם ונותן תחושה של ביטחון ורצון לא לקום לעולם מהמיטה הזו.
בלי להבין אפילו מה אני עושה הרמתי את כף ידי לאט ובזהירות ומלטפת את הלחי שלו, מסיטה את שיערו מפניו וליבי דופק בחוזקה, אני לא יכולה להפסיק על מה שקרה אתמול אך גם מילותיה של "זאתי" עולות בראשי ומה שגרוע יותר זה שכריסטיאן עלול לחפש אותי כי לא הייתי בחדרי מאתמול בערב ועכשיו כבר שעות הבוקר המאוחרות כנראה.
יצאתי מן המיטה במהירות אך בזהירות כדי לא להעיר אותו והתלבשתי בכותונת לילה שלי בזריזות, ממהרת לרדת אל חדרי חזרה וכשאני פותחת את הדלת אני מודה לאל שהוא כמו אתמול בדיוק ואף אחד לא נכנס אליו, יש לי מספיק דרמות כרגע מכדי להוסיף רצח בין אחים.
"בוקר טוב אמה" שמעתי את אביו של כריסטיאן ודרטיאן מבשר לי כאשר נכנסתי אל חדר האוכל המלכותי לארוחת הבוקר שם כבר היו כריסטיאן והוריו, מבטו של כריסטיאן התנוסס על בגדיי הפשוטים יחסית אך הוא חייך, ככה הוא התאהב בי מלכתחילה.
"בוקר טוב מלכי, מלכתי, בעלי" קדתי קלות בכל ברכה וניגשתי לשבת לצד כריסטיאן. שמלתי הייתה שמלה אדומה פשוט, לא בעלת מחוך מיוחד או צורה מיוחדת- פשוט אדומה ומתיישבת על הגוף בטבעיות.
"זה יפה לך" לחש לאוזני וחייכתי "תודה" הרגשתי רע עם כול חיוך שלי אליו, אילו היה יודע היכן הייתי בלילה.. הוא לא היה מחייך כעת.
"ישנתי עד מאוחר יחסית היום, בטח כי היית מותשת אתמול" אמר והנהנתי בשקט, לוקחת מן הסלט לצלחתי "כן, הלחץ הזה לא עושה עם גופי חסד כעת" מלמלתי, מקווה שבאמת אינו יודע.
"היום יוצאים לצייד, אני כבר מצפה בקוצר רוח לראות את כישורייך ששמענו כה רבות" אמר לפתע אביו והפניתי את מבטי אליו "בשמחה מלכי, רק מצטערת מראש אם אשפיל את בנייך" השבתי מצחקקת, רואה את חיוכם המבצבץ וממשיכה לאכול השתיקה, וכשהמצב הפך לשקט מביך אז דרטיאן נכנס בכניסה מרשימה כמו בכל פעם מחדש. שיערו השחור מפוזר אך מסודר ומסורק, לגופו בגדי שחורים כשהחולצה מעט משוחררת שרואים את חזהו קלות ועיניו הכחולות שבולעות כל אחד בתוכן זוהרות.
"בוקר טוב למשפחתי היקרה" אמר בחיוך שרמנטי והלך אל עבר השולחן, מתיישב למולי "בוקר טוב גם לנסיכתנו היפה" המשיך את ברכתו וקרץ לעברי, בהלם מעט מאומץ ליבו לעשות את זה מול כל המשפחה ואחיו בפרט.
"בוקר טוב דרטיאן, איך ישנת הלילה?" שאלתי מתוך נימוס ושלא ישימו לב למשהו חריג מידי "יותר טוב מאי פעם" השיב והשפלתי את מבטי אל הצלחת "שמחה מאוד לשמוע זאת" השבתי בחזרה והנושא עבר בקלילות "אני מצפה כבר לצאת לצייד" כריסטיאן אמר בקול נלהב וחיוך קטן עלה על שפתיי כי עם כמה שכריסטיאן קשה לרוב או עדין הוא גם בחלקו עדיין כמו ילד קטן שאוהב משפחתיות "מחכה שאכסח אותך כבר?" שאל כריסטיאן נוגס בחתיכת הבשר שתקועה על מזלגו, חיוכו המתגרה עלה על שפתיו, הוא מאתגר אותו בגללי, הם מתחרים ואני מרגישה כאילו אני נקרעת.
"מי קבע זאת בדיוק? אני יותר טוב ממך בצייד" השיב כריסטיאן ברוגע מה שדרבן אפילו יותר את דרטיאן "אני צריכה לדבר איתך רגע, בחוץ" התפרצתי לפני שענה לו חזרה, מביטה עליו במבט חד ודורש. קמתי וניגשתי אל מחוץ החדר אוכל והוא אחריי "דרטיאן אל תעשה את זה, אל תתגרה בו" ביקשתי מביטה אל תוך עיניו "אסור לשני אחים להתחרות זה בזה?" עשה את עצמו תמים ונאנחתי "אתה יודע בדיוק למה.. " מלמלתי והוספתי "זה מסוכן כל המצב הזה שבנינו" דרטיאן לקח עוד צעד לעברי וחפן את לחיי "נגמרו הימים שאני מנסה לתת אותך לאחר, את נשואה ואני יודע, אני ממזר ואת נסיכה, את אור ואני חשכה אבל אני אוהב אותך" לחש אבל לי קולו היה נשמע כמו צעקה.
נשכתי את שפתי התחתונה "אתמול ביקרה אותי האשליה שלה" מלמלתי והוא השמיט את ידיו בהלם "למה לא אמרת לי?" שאל והתחלתי להאדים "כי נכנסנו למצב... מסוים" מלמלתי והוא ציחקק בשקט "בכל אופן, מה היא אמרה לך?" שאל ושיחקתי בשיערי "היא אמרה שאני נסיכה יותר שובבה ממה שהיא חשבה שאני ולא רק מורדת ושהיא באה לראות איך אני באמת לפני שהכל מתחיל" השבתי והוא המהם, חושב "זה למה באת אליי מלכתחילה" חייך והנהנתי "אני יודעת שאתה תבין את זה פשוט, אנחנו ביחד בזה וכריסטיאן, הוא לא מכיר את זה, את הכוחות ואת הדברים הללו כמוך" עניתי וחיוכו התרחב "כבר יתרון בשבילי".