הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1

פרק 51

עבר חודש מאז שנפרדו דרכינו עם כריסטיאן ודרטיאן התאבל על אביו וכעת הגיע הזמן לטקס ההכתרה שלו.
״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך רך כשהתעורר לצידי ואני בחיקו, נושקת לו נשיקה אוהבת ומלטפת את זיפיו ״ישנת היטב?״ שאלתי והוא הנהן בשקט, נושק לראשי ומתיישב לאט לאט יחד איתי.
גופו החשוף הקנה לי חום נעים ומרגיע, לא רוצה להיפרד ממנו ״היום ההכתרה״ אמר והיה בטון קולו שמץ של עצב ״כן, הגיע הזמן... ממלכה לא יכולה להיות ללא מלך תקופה כה ארוכה״ השבתי ודרטיאן פלט אנחה כבדה, מעביר את ידו על גבי בעדינות ושם את פניו בחיק צווארי, מריח את ריחי ״אני שמח שיש לי אותך אמה. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך״ אמר וגרם לי לחייך קלות, עוצמת את עיניי ושמה את ראשי לאחור על כתפו ״אולי תראה לי את זה ? לפני שיציקו לנו״ התגרתי והוא פלט צחוק, צחוק שלא שמעתי הרבה בתקופה האחרונה ״אל תתחרטי על זה״ השיב וגרם לי לפלוט גניחה קולנית שבטוח גרמה למשרתים אזהרה לא להגיע אל חדרנו.
-----

״אני שמחה שהגעת כריסטיאן, התגעגענו אלייך״ אמרתי בחיוך כשנכנס דרך שער הארמון, יורד מן הסוס הלבן והאופייני שלו בנחיתה רכה.
״התגעגעתי אלייך גם אמה״ אמר בחיוך מתגרה ולאחר מכן צחק ״וגם אלייך דרטיאן, אחי היקר״ לחצו את ידייהם והתחבקו ״הגיע הרגע שלך דרטיאן״ אמר כריסטיאן בחיוך חצי עקום ודרטיאן נאנח ״אני מצטער כריסטיאן, זה היה אמור להיות שלך״ השיב וכריסטיאן הניד בראשו ״לא,לא, זה מה שאבינו היה רוצה. אתה נועדת להיות שליט הממלכה הזו״ התגאתי במילותיו של כריסטיאן מכיוון שזה הראה כמה השתנה - ולטובה.
״אתה תישאר איתנו? כיד ימיננו?״ שאלתי וכריסטיאן הנהנן ״כן, אחרי הכל אני מכיר את הממלכות שלנו הכי טוב ואני רוצה לעזור לכם לשקם את בתינו״ ענה ולקחתי את ידו יחד עם ידו של דרטיאן ״קדימה, בואו נלך לחגוג היום״

נכנסנו פנימה והתחלנו לקבל את פניי כל האורחים, אחד אחד ובהרבה סבלנות.
כאשר רגע האמת הגיע דרטיאן ישב בכיסא המלך לצידי, כתרי על ראשי וכתר הנסיכות על ראשו של דרטיאן, מחכה להחלפתו.
״דרטיאן, האם אתה מבטיח להגן על הממלכה הזו עם חייך? האם אתה מבטיח להעמיד יורש שישלוט על הממלכות הללו כשיומו יגיע?״ שאל הנזיר ודרטיאן ענה בביטחון ״אני מבטיח״
הוא הפנה את מבטו אליי וחייכתי באהדה, רואה את הנזיר עומד על המדרגה ואומר תפילה, מחליף את כתר הנסיכות בכתרו של אביו המלך.
״יחי המלך דרטיאן! יחי המלכה אמה!״ החלו לצעוק מן הקהל וגם שמעו את העם שנראה מפתח שער הארמון וצפה מרחוק בהכתרה. מבטי עבר אל כריסטיאן שעמד לא רחוק מאיתנו וחייך, שמה לב שמבטו נח עליי וחיוכו נמג קלות והנחתי שזה בגלל כל מה שעברנו, שעדיין כואב לו ואכן צבט קלות גם בליבי.
״אתחיל את תפקידי מהיום״ החל לומר דרטיאן והחווה בידו ״הכניסו בבקשה את כל התושבים שזקוקים לעזרה מן הממלכה״ אחרי המשפט הזה ידעתי שהוא יהיה מלך טוב, מלך שכולם יאהבו.