עברו כמה ימים שהתאמנו בהם קשה, דרטיאן לא וויתר לי בכלל ובכל לילה הייתי נרדמת רק אם הייתי מניחה את ראשי על משהו. ארזנו את הדברים המועטים שהיו לנו והלכנו אל כניסת הכפר, שמה את הברדס על ראשי למקרה ומישהו כן יזהה אותי ודרטיאן גם.
לפי מה שזכור לי היום יש את חג ניצחון המלחמה הקרה שהייתה לפני שנולדתי אך ממה שסיפרו לי זו הייתה אחת המלחמות הגדולות בהיסטוריה של ממלכתנו.
עברנו דרך העיר שהייתה נראת במצב הנוראי שלה כרגיל ובכלל, אחרי שלא הייתי יותר בארמון לא היה מי שיעזור לתושבים עוד חוץ ממני.
"זה נורא" מלמלתי לדרטיאן ומביטה מסביב "הוא לקח להם את כל הכספים אני חושבת" אמרתי ודרטיאן החזיק את ידי בתמיכה "הכל יהיה בסדר" השיב והנהנתי, הולכים אל הארמון ורואה את השומרים בכניסה שהכרתי אך לא יכלתי לתת להם לזהות אותי.
"תתנהגו כאילו לא ראיתם אותי מעולם" הפנטתי אותם ועברנו אותם בריצה, פותחים את דלת הארמון ומתפרצים אל אולם האירועים.
"מי אתם?!" שמעתי את אבי קורא מקצה החדר כשמוזיקה הצוהלת נעצרה.
"זאת אני אבא" השבתי והורדתי את הברדס, שומעת השתנקויות ממראה שיערי הקצר והוא נעמד מכיסאו "מה את עושה כאן? מי זה מי שאיתך?" שאל וגיחכתי "אין לך זכות לשאול שום דבר רוצח" אמרתי והחזקתי בחניתי ומפנה אותה אליו "אני מאתגרת אותך לקרב עד המוות"
בממלכה שלנו אסור לסרב לקרב עד המוות, גם אם זו משפחה.
לאבי לא הייתה ברירה אלא להתחיל לתכנן את הקרב למחרת בבוקר, לערוך את הזירה בחצר המלכותית הגדולה. הלכתי את קברה של אימי והתיישבתי, מניחה פרחים שקטפתי ומלטפת את קברה "אני מצטערת שמתת בצורה כזו אמא, אני אפצה אותך" אמרתי והרגשתי את ידו של דרטיאן על כתפי בתמיכה. קמתי ממקומי והסתובבתי אליו "אני אנצח אותו, אל תדאג. זה לא יהיה פשוט אני יודעת כי אבי לחם המון שנים אבל אני לא אתן לו לפגוע בעוד אנשים" אמרתי והוא הנהן "אני מאמין בך אמה" ליטף את הלחי שלי ונתן לי נשיקה עדינה, מצמיד את מצחו לשלי ועוצמת את עיניי, מנסה להירגע לנשום.
בערב אירגנו אותנו וירדנו לארוחה גדולה עם אבי שישב בקצה השולחן ואני התיישבתי בקצה מולו. הייתי לבושה בשמלה צמודה ואדומה כמו דם "שבי אמה" הורה לי והתיישבתי עוד לפני שסיים את המשפט "תמיד היית מרדנית, אך אתגר? מה קרה לך?" שאל גיחכתי, רואה את דרטיאן שותק כי הוא לא רוצה להתערב בענייני משפחה.
"הבעיה היא אתה אבי היקר. גרמת לאמא שלי למות, לאמא של כריסטיאן למות שהוא היה עד לא מזמן בעלי, אתה רוצה להחליף אותי ולגרום למותי" התחלתי לומר והוא הביט בי וחייך "ובכן את יודעת הכל" אמר ונשען לאחור על כיסא המלכות שלו "יצא לך לפגוש את טיאנה אני מבין גם" אמר והנהנתי "אז זה שם החקיינית שלי, כן." השבתי והוא הנהן בראשו "מות אימך ואימו לא היו בתכנון שלי, זה משהו שהיא תכננה על דעת עצמה, היא שינתה את התוכניות" אמר והתחלתי לצחוק "היא שינתה לך את התוכניות? מרדנית כמוני באמת. רק שאותי היית תולה על דבר שכזה ולא נותן לה להמשיך לחיות" אמרתי והוא יישר את מבטו אליי "בגלל שאת לא הבת האמיתית שלי אמה, אף פעם לא אהבתי אותך ולא אוהב אותך, באותה מידה היא יותר הבת שלי ממך, גידלתי אותה במשך המון שנים והיא אכן גם ביתי הביולוגית" אמר והרגשתי את המחנק בגרוני "מה זאת אומרת אני לא הבת שלך?" שאלתי ואחזתי במזלג בחוזקה, מתאפקת.
"את לא הבת הביולוגית שלי, אימך עשתה אותך עם גבר אחר וזה למה יש לך את הכוחות שיש לך בכלל" השיב "אבל גם לזו שאתה טוען שהיא אכן ביתך יש כוחות, אפלים יותר משלי" אמרתי והוא נהנן "הכל היה מתוכנן, האישה שעשיתי איתה את ביתי היא בעלת כוחות אופל חזקים מאוד והייתה נאמנה לי כך שנאמנות ביתי אמיתית לי וזה שהרגה את אימך ואימו זה כי היא רודפת אותך מתוך נאמנות לי, היא רוצה להשמיד אותך ולתפוס את מקומה האמיתי כביתי" הסביר וקמתי באחת, נועצת את המזלג בתוך השולחן "אני בחיים לא אתן לך לנצח ולא רק זה, אהרוג אותה אחרי שאהרוג אותך בצורה הכי גרועה שיש, יותר ממה שהיא עשתה לאימי הטהורה" אמרתי והלכתי אל חדרי הישן, רואה את דרטיאן הולך אחריי.
כל הלילה לא נרדמתי ודרטיאן ישן לצידי, מחבק אותי אליו בתמיכה ומנסה להרגיע אותי אך הנקמה, הנקמה בערה בגופי.
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasiבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
