התלבשתי כפי שהגדיר- נוחיות, שזה הדבר הכי אהוב עליי בעולם.
שמתי גופייה ומכנס צהבהבים שתואמים לשיער ומגפיים שחורות שהיו לי עוד מביתי הקודם, עצוב לי שאין זה עוד ביתי באמת ושאימא נפטרה... אין מי שהיה איתי נגד אבי, מישהו שמכיר אוותו באמת. אספתי את שיערי למעלה על מנת שלא יפריע וירדתי למטה, צריך להיות במקום הנסתר, המחבוא שלו כפי שאמר שזה נמצא מחוץ לארמון. התחמקתי בין השומרים שבתוך הארמון ויצאתי לרחבה של השער, איך אצא בלי שאלות? "תשתמשי בכוח שלך, תחשבי מה את מסוגלת" הדהד בראשי, אני תמיד יכולה לנסות להפנט ואם לא אצליח יהיו שמחים לפחות שהנסיכה פלרטטה איתם. כחכחתי בגרוני ועצמתי את עיניי ומתרכזת, מתרכזת בלהפעיל את האני הפנימי שלי והרגשתי את גופי מתמלא בכוח ואנרגיה חדשה "יש!" לחשתי לעצמי והתקדמתי לערבם, הולכת ורוצה לראות אם ישימו לב אליי בכלל "לאן את הולכת?" פנה אליי אחד מהם והפניתי את מבטי אליו, עיניי בוהקות בזהב "הנסיכה! מצטער, תמחלי לי" רץ לפניי והתיישב על ברכיו, מתנצל על צורת פנייתו הקודמת "זה בסדר" חייכתי "לא זיהית אותי עם תלבושת כזו בטח" אמרתי מורה לו לקום, מביטה ישירות אל תוך עיניו "עכשיו תחזור אל עמדתך ולא ראית אותי כאן" הורתי והוא הנהן, עושה כמבוקשי.
פתחתי את פי כלא מאמינה, הצלחתי! התחלתי לרוץ החוצה לפני שהשני ישים לב גם ופונה אל עבר אזור האגם, שם הוא אמר שיש מקום מסתור, נסתר מעיניי כולם ושאף אחד לא מכיר חוץ ממנו. הגעתי ובחנתי את הסביבה, יפה כאן ושקט, המים נראים נעימים וקרירים לעומת החום וחיות היער באו לשתות מן האגם.
דרטיאן הנחה אותי שצריך לצלול מתחת למים ולמצוא את הפתח למערה ונכנסתי למים בקפיצה לאחר שלקחתי נשימה עמוקה ועצרתי אותה בתוך ריאותיי. התבוננתי מסביב ושוחה לעבר מה שהיה נראה לי כמו מעבר, זהו אגם גדול וצריך למצוא מעבר צר בין הכול. ניסיוני כשל ויצאתי לפני המים לנשום, מתנשמת בכבדות, חוזרת אל מתחת למים ומנסה שוב, רואה חתיכת בד תקועה בין סלעים וחייכתי בתוך תוכי, יודעת שזה הרמז שהשאיר לי.
שחיתי אל עבר הערימה והזזתי משם כמה סלעים, רואה מעבר צר ועברתי לאט לאט, פוחדת להיתקע בין הסלעים וממשיכה לאחר החזרתם למקום, מרגישה את האוויר אוזל בריאותיי ואין דרך למעלה.
התחלתי להגביר את קצב שחייתי מפחדת שאיחנק, יודעת קרובה לחנק הזה מאד וקיללתי את עצמי על כך שאף פעם לא התאמנתי על כושר הריאה שלי כמו שצריך, מנסה להחזיק בכוח את מה שנשאר בריאותיי "קדימה" חשבתי לעצמי, מחפשת את הכניסה למערה, מחפשת איך הסתיר זאת הפעם ואני יודעת שזו בחינה שהוא עושה לי.
האוויר אזל והתחלתי להרגיש חנק, מנסה להיאחז בקיר האבן של המעבר ומביטה בלחץ מסביב, רואה מטושטש ורואה צל פתאום מגיע מלמעלה, זה כאן, אני חושבת. שחיתי לכיוון הצל וניסיתי להרים את עצמי החוצה, נאבקת בדחף לבלוע מים בפתיחת פי ולפתע הרגשתי משהו חזק אוחז בי ומושך אותי למעלה.
"בדיוק בזמן" אמר דרטיאן וקולו נשמע לי במעומעם קצת, מתנשמת ומחזיקה בגרוני, לא יכולה לדבר למשך דקה שלמה שבה דאג להביא לי מרחב לנשום אוויר , מסתכלתמסביב ומערה הייתה דיי גדולה, כולה אבן וקרירה מן המים ומכך שהיא סגורה כמעט לגמרי,אור מעט נכנס מלמעלה
"כן, בדיוק" מלמלתי כשהצלחתי לנשום סדיר שוב והוא חייך "הצלחת להגיע אבל לא השתמשת בכוח שלך" אמר מאוכזב קלות "בכוח שלי?" שאלתי והוא נאנח "הכוחות שלך יכולים לעזור לך בכל דבר שתרצי, כולל להאיר לך את הדרך הנכונה וזה למה את מסוכנת וקטלנית כי את יכולה לתמרן את הכול לטובתך, לשפר את יכולות החושים שלך, את טהורה" הסביר וניסיתי לעכל את מה שאמר "כל דבר?" שאלתי והוא הנהן "אפילו לדבר עם חיות על מנת שיעשו בשבילך דברים ויעזרו לך" נתן דוגמה וכיווצתי את גבותיי "איך אתה יודע את כל זה? במיוחד על הכוח שלי" שאלתי והוא צחק "אנחנו הפכים בדם אך לא בכוח. את יכולה להרוס אותי ואני אותך, אני יכול לשלוט בכל דבר ולתמרן כל דבר אך לא בצורה טובה כמוך, את מהפנטת ואני שוטף מוח לדוגמה" הסביר והנדתי בראשי "מי היה מאמין שזה קיים בכלל" מלמלתי והוא גיחך "מי שצריך תקווה בחיים". הוא התחיל ללמד אותי מהבסיס, התקפות והגנות בסיסיות בעזרת הכוח, איך להפעיל את הרפלקס של הכוח בלי ריכוז וזה היה מעניין במיוחד וגם להתבונן בו שעות שלמות זה היה כלי עזר מצוין, לראות אותו בצורת השד שלו זה מראה מרתק ויפה. שיערו העורב ארוך יותר מהרגיל והפוני שלו גם, עיניי הבדולח שלו בוהקות ועורו חיוור עוד יותר. עם זאת, יש לו טפרים בידיו "יש לך כנפיים ?" שאלתי לפתע וגורמת לו להתפלא "כן, אבל אני לא פותח אותן הרבה" אמר וחייך "גם לך יש, זה מצריך אימון אבל להתנהג איתן כמו שצריך" הסביר והנהנתי בהבנה "את יפה בכל צורה את יודעת?" אמר לפתע וגרם לי להסמיק, עורי חיוור גם הוא ושיערי מגיע כמעט לרצפה, צהוב יותר וגלי יותר ועיניי כאילו שורפות במקומן.
דרטיאן התקרב והרגשתי את המתח ששרר בנינו, לא רק מעצם המשיכה בנינו אלא גם שהדם שלנו מנוגד כל כך "איך קיבלת את הכוחות שלך?" שאלתי מתעניינת והוא עצר, חושב "אני חושב שזה היה בגלל כל השנאה בלב שלי, שנאתי את הממלכות, את מעמדות, את הכול" סיפר והמשיך "הייתי בורח למלחמות, בורח בכללי ללא להיות כלוא בפנים" ענה וחייך חיוך עגום "זה למה אני לא טהור כמוך, קיוויתי שיהיה לי כוח לשנות דברים אבל לא לטובת אחרים, אלא לעצמי" אמר והתקרבתי אליו, שמה יד על כתפו בנחמה ומרימה את פניי אליו "עכשיו זה לא ככה, אתה טוב דרטיאן" ניסיתי להבהיר לו שמה שהיה זה העבר ועכשיו הוא טוב.
"תודה, אבל הגורל כבר החליט" השיב וקירב אותי אליו "אני כבר לא טהור בזה שאני חוטף אותך ממנו" מלמל אליי "נחטפתי מבחירה" עניתי והוא פלט צחוק
"שלא תשתני בסוף גם" אמר והרמתי גבות "זה אפשרי? להפוך מטהור לאפל ומאפל לטהור?" שאלתי והוא הנהן "מאפל לטהור הדרך ארוכה יותר אך ההפך קצרה יותר. מה שכן תמיד יש לך את הסיכוי שתוכלי לאמץ את שתי העולמות אך אף פעם לא פגשתי מישהו כזה בכל אופן, רק שמעתי אגדות" הסביר דרטיאן ולא התאפקתי, עולה על קצוות אצבעותיי ומנשקת אותו בתאווה, מרגישה כמו להבה בתוך בגופי ובכל נגיעה עם גופו מרגישה כמו משהו שעוקץ אותנו. תפסתי בשיערו ודרטיאן הרים אותי וליפף את רגליי סביב מותניו כאילו אני נוצה חסרת משקל. "לא אכפת לי ליפול לחשכה אם זה אומר להיות אתך" מלמלתי והוא הצמיד אותי אל הקיר הקר, נושך את צווארי קלות ומוצץ "האפלה מושכת יותר, אבל אולי את תהיי המקרה המיוחד הבא" לחש לאוזני וגנחתי מנשיכותיו במקומות הרגישים בצווארי, ידו הפנויה יותר נכנסת אל מכנסיי ואני מתנשמת ושמה את ראשי לאחור.
אני לא יודעת אם זה מרגיש טוב יותר כי אנחנו ללא פחד או כי ההרגשה שהכוחות שלנו מתנגדים זה לזה גורמת לזה להיות טוב יותר.
YOU ARE READING
הנסיכה המורדת - Rebel Princess 1
Fantasíaבממלכת ארבור של ימיי הביניים ישנה נסיכה שמורדת בהוריה כול פעם מחדש. היא לא אוהבת את יחסם לעם החלש והעני ולא אוהבת את שלטונם עלייה . היא לוקחת מטבעות זהב ומחלקת לעניים, לסוחרים נותנת לתכשיטים בעליי ערך כדי שימכרו וירוויחו מטבעות זהב בקלות יתר, נות...
