קמתי לבוקר של כאבים ובדידות נשארתי לשכב על הבטן כי על הגב זה בלתי אפשרי כבר שעה ופתאום שמעתי את הדלת נפתחת קוויתי זה יהיה בראיין אבל זו הייתה אחת מהעובדות.
"בוקר טוב מיס עדן בראיין מעוניין לדבר איתך בטלפון"
היא הגישה לי טלפון ויצאה מהחדר.
"הלו?"
"בוקר טוב פרינססה איך את מרגישה?"
"הכל טוב אמא מה איתך?"
שמעתי אותו צוחק.
"אני חוזר עוד כמה שעות ורק רציתי להגיד לך שאני מצטער על כל מה שקרה"
"וזו הדרך שלך לגלות שלי שאתה מצטער? כשאתה אפילו לא באותו חדר איתי?"
"אני יודע שזה אידיוטי אבל..."
קטעתי אותו.
"אתה לא יודע כלום בראיין!"
"אל תדברי אליי ככה אני רק רוצה..."
קטעתי אותו עוד הפעם.
"בראיין אני מבינה שאתה מצטער אבל אני לא"
"אני מבין אבל..."
ניתקתי וקראתי לעוזרת.
"סיימתם את השיחה?"
"כן"
היא יצאה לרגע וחזרה על מגש של אוכל.
"אני אוכלת רק קורונפלקס בבוקר"
"אני לא יכולה להביא לך כי מר בראיין נתן הוראה שהוא רוצה שתאכלי אוכל רגיל"
קודם הוא מצטער ואחר כל הוא לא נותן לי אוכל? היא פתחה את המגש והיה בו ביצים סלטים לחמים הכל! אבל מי אוכל את זה?! לא אני.
"תודה"
אמרתי לעוזרת והיא יצאה מהחדר. טוב אין מצב אני הולכת להביא לי אוכל! יצאתי החוצה בדילוגים מקווה שאף אחד לא רואה אותי וירדתי למטה בזהירות כי הגב שלי כואב נכנסתי למטבח אבל באותה שניה ראיתי שאנשים נכנסים אז פשוט נכנסתי לחדר הראשון שראיתי זה היה חדר קטן שיש בו מדרגות לאיזה מרתף, ירדתי במדרגות וראיתי אנשים מתעללים באיש שהפרצוף שלו מוכר לי רגע רגע רגע! זה איתי! כולו מכוסה בחבלות וזה הכל בגללי? פאק הוא קלט אותי, הוא חייך אליי והביאו לו בוקס לפנים מהבהלה צעקתי צעקה קטנה.
"מי זה שם?"
ראיתי בן אדם חתיך עם עיינים כחולות ושיער שתני, התחבאתי מאחורי הקיר ראיתי מישהו מגיע אליי אז רצתי לדלת ויצאתי ממנה ישר למטבח.
"מה זה היה?"
שאלתי את עצמי בשוק וכבר לא היה לי חשק לאכול אשכרה מכים מישהו בגללי אוף טיפשה. הלכתי חדר שלי והתחלתי לבכות כי נזכרתי בדברים שהוא עשה לי.
נ.ב בראיין
צלצול בטלפון:
"הלו"
"שלום בראיין זו בטי העוזרת"
"משהו קרה?"
"האמת שכן, עדן נסגרה בחדר שלה ולא מפסיקה לבכות ואנחנו לא יכולות לעשות כלום כי היא נעלה את הדלת"
הקול שלה היה מודאג.
"בסדר אני אבוא"
"תודה לך"
זה מוזר מה קרה לה? זה בגללי? טוב נו שיהיה התחלתי לינסוע והגעתי תוך חצי שעה.
"או סוף סוף הגעת"
פנתה אליי בטי העוזרת הנחמדה.
"היא עוד לא יצאה מהחדר שלה?"
"לא"
עליתי לחדרה ממש מבולבל.
"עדן תפתחי לי"
שמעתי יבבות של בכי מבפנים אז פשוט נכנסתי עם המפתחות שיש לי בכיס וראיתי אותה שכובה במיטה שלה כשהשמיכה על הפרצוף שלה.
"מה יש עדן?"
היא שתקה והמשיכה לבכות.
"מה קרה? זה בגללי?"
"ל-לא"
היא הורידה את השמיכה מהפרצוף והתגלו בפני זוג עיניים כחולות ואדומות.
"מה לעזאזל קרה לך? מישהו עשה לך משהו?"
היא הנהנה לשלילה.
"עדן אני באמת רוצה שתגידי לי מה קרה כדי לפתור את זה"
"א-אתה מבטיח לא לכעוס?"
הנהנתי.
"רציתי קורונפלקס אז ירדתי למטה מישהו בא ופחדתי אז נכנסתי לדלת כלשהיא וראיתי את א-את"
היא התחילה לבכות ואני מנסה להבין לאן הי... רגע היא ראתה את איתי?!
"עדן את מי ראית?"
"א-איתי"
חיבקתי אותה והיא שמה את ראשה על החזה שלי.
"אני התחלתי להיזכר במה שקרה ואני יודעת אתה מחזיק אותו בגללי ואני מרגישה אשמה"
"אין לך מה להרגיש רגשות אשם כי אני החזקתי אותו בגלל שהוא עובד אצל האויב שלי אז רציתי לתפוס אותו ברגע שהוא יעשה משהו"
"תודה"
היא לחשה כמעט בלי קול.
"על מה את אומרת לי תודה?"
"על זה שבאת בגללי, על שדאגת לי"
חייכתי וניגבתי לה את הדמעות.
"את פשוט ילדה רגישה ונשמה גדולה אף פעם לא ראיתי מישהי כמוך את פשוט מושלמת, תודה"
"על מה אתה אומר לי תודה?"
היא חייכה וצחקה צחוק קטן.
"על זה שלימדת אותי לאהוב..."
סליחה על האיחור המוגזם!!!!!
YOU ARE READING
A BRIEF LOVE... חטיפה
Teen Fiction"לך תזדיין" שישחרר כבר! "איתך..." ~~~~~~~~~~~~~ תכירו את עדן ילדה יפה ותמימה מידי, יש לה עיניים כחולות בהירות ושיער עם תלתלים מושלמים, כל הבנים נופלים לרגליה בשניות הראשונות שרואים אותה יש לזה יתרונות אבל גם חסרונות... ובנוסף תכירו את בראיין ילד מ...
