כעבור חודש
נ.ב בראיין
חודש, חודש עבר מאז שראיתי אותה, ליבי שבור אני לא ישן, לא אוכל ומדבר כמו כוסית... איפה עדן שצריך אותה?
-טיקטוק-
מי זה כבר יכול להיות?
"עדן?"
היא הסתכלה עליי במבט עצוב עם עיינים אדומות מבכי.
"בראיין..."
חיבקתי אותה חזק והיא אותי.
"בראיין הם רוצים להרוג אותי..."
"מה? מי? למה?"
הכנסתי אותה והיא התיישבה על הספה.
"מהתחלה"
"בתחילת החודש הקודם הייתי ברצפה, אמא שלי ניסתה להרים אותי מהמיטה אבל לא רציתי, רציתי לעבור העלה אבל לא הצלחתי אז... אז..."
היא פרצה בבכי.
"ואז?"
"ל-לקחתי סמים"
הייתי בשוק לא הבנתי מאיפה היא הביאה את זה.
"לא ידעתי שזה כזה יקר אז אמרתי להם שאני אשלם בתשלומים אבל הם לא הסכימו,
הם רודפים אותי בראיין..."
הסתכלתי עליה והייתה דקה של שקט.
"אני מטומטמת... לא הייתי צריכה לבוא לפה"
היא קמה והתקדמה לדלת אבל עצרתי אותה, בנשיקה.
"מ-מה?"
"לכל בן אדם יש את הנפילות שלו אני אוהב אותך וקצת סמים לא ישנו את זה... עדן אני מצטער אני טעיתי אני דפוק מטומטם טיפ..."
היא קטעה אותי בנשיקה.
"אל תגיד על עצמך דברים שהם לא נכונים..."
חייכתי אליה ונישקתי אותה ואחרי חמש דקות התנתקנו מחוייכים.
"מי הכלב?"
"ג'ון אדמס"
לקחתי את מעיל העור שלי ויצאתי במהירות.
"בראיין?"
שמעתי את קולה כשהגעתי לדלת והסתובבתי אליה.
"קטנה שלי אני חוזר עוד כמה שעות ביינתים תאכלי ותישארי פה"
היא הנהנה וכשבאתי להסתובב היא נישקה אותי.
"התגעגעתי אלייך"
היא לחשה וחיבקה אותי.
"גם אני אלייך"
הסתובבתי ויצאתי. תוך חמש דקות מצאתי אותו... בן של זונה אני אהרוג אותי.
"איפה הוא?!"
צרחתי והמזכירה הצביעה לכיוון דלת שחורה נכנסה והייתה עליו זונה איכ.
"סעי מפה"
אמרתי והיא רצה לדלת לא לפני ששלחה לי מבטים מחרמנים אבל רק עדן מצליחה לחרמן אותי, סורי.
"הווו אדון בראיין במה זכיתי לביקור הזה?"
"מה אתה רוצה?!"
"פאררו אדומה לא, צהו..."
"אל תשחק לי אותה מטומטם למרות שאתה באמת כזה עכשיו תגיד לי מי את בכלל שתדבר עם האישה שלי?!"
צרחתי בכל נשמתי והוא התחיל לצחוק.
"אההה זה! היא חייבת לנו כסף"
"אתה יודע שזה לא זה"
"איך אתה תמיד צודק, אני שונא את זה, אני שונא אותך, מיררת לי את החיים ואני אעשה הכל כדי להרוס אותך!"
(אתם תבינו הכל אחר כך) הוא צעק וקם על הרגליים אבל אני רק התחלתי לצחוק.
"שיהיה לך בהצלחה אה והתירוץ של הכסף וזה כבר הפקדתי אצלך בבנק שיהיה לך יום טוב לקרוא לזונה?"
הוא התעצבן עליי ואני חייכתי. יצאתי שמעתי שהוא הפיל דברים מעצבים ואני רק צחקתי ראיתי את המזכירה שלו באה אליי, פחח מזוייפת.
"היי מאמי רוצה לבוא אליי היום הביתה?"
היא הסתכלה עליי בחושניות שרציתי להקיא.
"דבר ראשון בחיים אל תקראי לי מאמי יזונה מטומטמת דבר שני היית מתה שאני אבוא אלייך הבייתה ימזוייפת עכשיו טוסי לי מהעיינים לפני שאני אפנצ'ר אותך, טיפשה אה ולהיות יפה זה לא צד היפה שלך"
היא עשתה פרצוף מגעיל והלכתי.
הגעתי לאוטו ונסעתי לכיוון הבית והגעתי אחרי כמה דקות וראיתי את עדן קופצת בגלל שטרקתי את הדלת ונקרעתי מצחוק.
"בראייןןןןןן"
היא צעקה וזרקה עליי כרית.
"את באמת עשית את זה עכשיו?!"
שאלתי והיא ברחה ללמעלה רצתי אחריה, זרקתי אותה על המיטה והתחלתי לדגדג אותה.
"בראייןןןן דיייייייי נווווו"
היא אמרה תוך כדי צחוק.
"אז תגידי בראיין המלך"
"בראיין המלךךךךך"
הפסקתי לדגדג אותה ונישקתי אותה הנשיקה הזאת סחפה את שנינו אבל באמצע התקשרו אליי, סעמק.
"מה?!"
"בוס אנחנו מוקפים תרד למטה עכשיו!"
הקמתי אותה מהר וירדתי איתה למטה.
"בוס זה ג'ון"
עדן נתקפה בפאניקה.
"הוא בא בגללי...."
"לא הוא בא בגללך אני אסביר לך הכל אחר כך יורדים"
"לאן? למרתף המסריח?"
צחקתי.
"לא, למקום אחר"
ירדנו לחדר מגניב כזה כמו מקלט אבל עם אוכל וספות וטלויזיה.
"וואו"
עדן צייצה ואני חייכתי.
"אז איפה נתחיל?"
שיהיה לכן שבוע טוב❤
YOU ARE READING
A BRIEF LOVE... חטיפה
Fiksi Remaja"לך תזדיין" שישחרר כבר! "איתך..." ~~~~~~~~~~~~~ תכירו את עדן ילדה יפה ותמימה מידי, יש לה עיניים כחולות בהירות ושיער עם תלתלים מושלמים, כל הבנים נופלים לרגליה בשניות הראשונות שרואים אותה יש לזה יתרונות אבל גם חסרונות... ובנוסף תכירו את בראיין ילד מ...
