*בום*
נשמעה ירייה ובראיין התחיל לדמם מהכתף.
"אהההההההההה"
זעקת הכאב נשמעה שוב ושוב בראשי. אני חייבת לעשות את זה.
*בום*
עוד ירייה נשמעה וג'ון נפל על הרצפה.
"בראיין..."
לחשתי ורצתי אליו הוא הסתכל עליי בהלם ממה שקרה פה עכשיו אבל בלי לשאול אותו עם הוא בסדר נישקתי אותו ושחררתי אותו והוא נפל, שרוע על הרצפה.
"אל תצרח"
הסתכלתי לו על הפצע נשמתי עמוק והסתכלתי סביב,הסתכלתי על מן מספריים גדולים שאני לא יודעת מה הם עשו שם אבל לא אכפת לי ניקיתי אותם וניגשתי אליו.
"תקשיב אני הולכת להוציא את הכדור אני משאירה לך את הבד (היה לו בד בפה כדי שלא ידבר כשג'ון חקר אותו) כדי שלא תצרח סבבה?"
הוא הנהן, נשמתי עמוק, ניסית לראות את הכדור וכשקלטתי אותו שלחתי את המספריים ובראיין התחיל לצרוח, ברגע שתפסתי את הכדור נישקתי את בראיין ( כדי שלא ייצרח) והוצאתי מהר את הכדור. יש כאן מלא דברים חדים, מה הם עשו לו? מצאתי מחט וניקיתי אותה עם מים שהיו שם חיפשתי חוט ולא מצאתי אז פשוט קרעתי את חולצתי והוצאתי חוט, היסתכלתי עליו והוא התעלף, פאק!
"בראיין תישאר איתי, בראיין?"
פתאום התחילו יריות מחוץ לדלת,
הצבא של בראיין...
יום למחרת- נ.ב בראיין
קמתי במיטה... שלי? אני לא זוכר כלום. באתי לקום אבל פתאום תקף אותי כאב חד בכתף, הסתכלתי עליו והוא היה מכוסה בתחבושת... פאק! נזכרתי איפה עדן? נשמעה צרחה מלמטה ופשוט קמתי מהמיטה, רצתי לסלון וראיתי את אמא שלי בוכה בסלון.
"אמא? מה קרה?"
היא קמה וחיבקה אותי חזק.
"אתה בסדר? למה לא אמרת כלום? למה רועי צריך להודיע לי שהבן שלי נורה?!"
חיבקתי אותה עוד הפעם.
"אמא מצטער שלא אמרתי לך... איפה עדן?"
היא הסתכלה עליי במבט עצוב.
"בראיין קרה משהו"
"היא במיטתה היא במצב נפשי קשה"
איזה דוקטור אמר, מאיפה הוא צץ לעזאזל?
"מה זאת אומרת?!"
"היא ראתה משהו מאוד קשה משהו ששבר אותה לגמרי"
"נו מה?"
הוא השפיל את ראשו.
"היא ראתה את אמה מתה כנגד עיניה"
הסתכלתי עליו בהלם.
"אליסה?"
הוא הנהן והרים את מבטו אליו.
"טוב אני בדקתי את כולם, שמתי לעדן חומר הרגעה כי היא לא הפסיקה לצרוח. טוב, אני אלך ואל תהססו להתקשר עם קורה משהו נוסף"
"תודה דוקטור"
אמרתי כשאני עדיין בהלם. התקדמתי לעבר חדרה ופתאום התחילו הצרחות רצתי לדלת של וראיתי אותה על הרצפה בוכה.
"לאאאא"
חיבקתי אותה והיא התחילה לבכות לי בידיים.
"לא לא לא למה אלוהים לקח לי אותה? "
היא יבבה בשקט.
"אלוהים לוקח רק את הטובים"
"היא הייתה כל חיי, עכשיו אני לבד בעולם הזה"
"את אף פעם לא תהיי לבד, אני כאן, תמיד ואני לא עולם לא אלך אני אשאר כאן ואחזיק לך את היד כמה שתיצטרכי גם עם זה יהיה עוד שנתיים או אפילו עשר אני אהיה איתך, תמיד"
היא הסתכלה עליי בעיינים דומעות מהתרגשות ונישקה אותי.
"אני לא רוצה לראות אותך בוכה שוב לעולם, את שוברת אותי כשאת ככה אני רוצה לראות את החיוך היפה שלך, תמיד מבינה אותי?"
היא הנהנה.
"לא שמעתי!"
"כן בראיין הבנתי"
צחקתי וגם היא צחקה. הרמתי אותה למיטתה ונשכבתי איתה.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך?"
חייכתי והתנשקנו. לאט לאט היא נרדמה ויצאתי החוצה לאמא שלי, ראיתי אותה מרכלת עם ברכה.
"מדברות עליי?"
"בטח! אני מספרת לה על איך הרטבת במיטה עד גיל 15"
היא צחקה כשעשיתי פרצוף רציני.
"אמא, איך אליסה מתה?"
החיוך שהיה לה משמחה התחלף לעצוב. היא השפילה את המבטה והרימה את מבטה אליו .
"בראיין היא פעלה נגדך... היא רצתה שתגיע למקום ושם היא תיראה לך כתמימה אבל היא תהרוג אותך בלי לחשוב פעמיים"
אני בשוק.
"אם אתה לא יודע ג'ון בן 39 והיא בת 37 אז..."
היא הפסיקה.
"ג'ון ואליסה היו ביחד... הם רצו להרוג אותך לקחת את עדן ולגרום לה לשכוח את הזיכרון... כשאליסה ראתה את ג'ון מת היא חשבה שאין לה סיבה לחיים האלו וביקשה מאחד החיילים שיירה בה והוא עשה את זה בלי שהוא מודע שמתחת לשולחן עדן הסתתרה וראתה אותו עושה את זה..."
הרגשתי צביטה בלב.
"עדן יודעת מזה?"
היא חיבקה אותי ונישקתי אותה בראש.
"הכל יהיה בסדר אל תדאגו"
💔💔💔💔💔💔💔💔💔💔💔💔💔💔
YOU ARE READING
A BRIEF LOVE... חטיפה
Teen Fiction"לך תזדיין" שישחרר כבר! "איתך..." ~~~~~~~~~~~~~ תכירו את עדן ילדה יפה ותמימה מידי, יש לה עיניים כחולות בהירות ושיער עם תלתלים מושלמים, כל הבנים נופלים לרגליה בשניות הראשונות שרואים אותה יש לזה יתרונות אבל גם חסרונות... ובנוסף תכירו את בראיין ילד מ...
