LET ME LOVE YOU / Hebrew

פרק שלוש-ניתוח ובתולים

״לי-אור..״ מישהו ניעק את כתפי אבל סירבתי לקום וחיבקתי את ילדיי יותר חזק.
״קומי..״ זיהיתי את הקול.
פתחתי עיניים באיטיות ופיהקתי.
״מי זה?״ שאלתי בקול עייף.
״הרופא,דן״ אמר ונאנחתי.
״חשבת על הניתוח?תעברי אותו?״ שאל ונאנחתי.
מצד אחד,אני מתה לעשות את הניתוח ולראות את הילדים שלי,שכבר שנה גדלו ואני לא ראיתי את ההליכה הראשונה שלהם,לא האכלתי אותם לבדי בלי עזרה.מצדי למות מאשר לא לראות כלום,אבל מצד שני,
מי יטפל בהם אם אני אמות?
מי תהיה אמא שלהם?
אני לעולם לא אתן לאחת מהזונות של רוי לגעת לי בילדים,ואני יודעת שגם הוא לא ייתן.
אני אמא שלהם ואני אמורה לשמור עליהם עד שיהיו גדולים,
מי ידבר עם רנסמי על עניינים של בנות?ילמד אותה על פדים וחזיות ויקנה לה את מה שצריך?
רוי לא מבין כלום,חוץ מאהבה אבהית הוא לא יכול לתת לה כלום.
וסאם?
מי ילמד אותו לכבד אנשים,במיוחד נשים?
רוי?הבן אדם שכל חייו חשב על עצמו?
אני לא יודעת מה לעשות.
״לי-אור?״ שאל שוב ונאנחתי חושבת כמה שניות.
״אם את מסכימה את תיכנסי לניתוח מיד,הניתוח יערך רק כשעתיים,גג שלוש שעות ואז נראה את התוצאות,אבל את חייבת להחליט אם כן או לא״ אמר לי.
להיכנס לניתוח עכשיו?!
בלי להיפרד?
״החלטתי״ ההחלטה הקשה ביותר בחיי.
״אני...״

רוי
קמתי כשיש יד על פניי ונחירות נשמעות באוזני.
פתחתי עיניים רואה שאני עוד שנייה נופל,ורוז לוקחת את כל המיטה.
נאנחתי מוריד את ידה באיטיות וקמתי לאט לאט.
נכנסתי לחדר אמבטיה מוריד את הבוקסר שלי ומדליק את המים מחכה שיתחממו.
הסתכלתי על עצמי במראה.
היו לי שקיות שחורות מתחת לעיניים,והשיער שלי היה פרוע.
אני מתגעגע ללי-אור.
מרגיש כאילו שנים לא ישנתי איתה,חיבקתי אותה,נישקתי אותה,
התגעגעתי לעשות איתה אהבה עד הבוקר, שלא מספיק לאף אחד מאיתנו.
זאת רק טעימה שלי-אור יכולה לתת.
אבל זה נגמר,לבינתיים.
אני נשבע.
נשבע שאני אחזיר אותה אליי.
הכנסתי את היד מתחת למים מגלה שהם נעימים ונכנס למים נהנה.
החיוך סוף סוף עלה לי על השפתיים.
קרצפתי כל מקום בגופי,לא מפספס.
ידיים עדינות הופיעו סביבי ונשיקות עדינות בגבי התחתון.
הסתובבתי כדי לראות את רוז מולי עם חיוך עדין.
אני חייב ללמוד להתרגל אליה,נמאס לי להעיר לעצמי במוח,היא תמימה.
היא עיוורת מרוב אהבתה אליי.
אני נזכר ביום שהכרתי אותה,וחשבתי שזאת הבחורה שתעזור לי לנסות להמשיך הלאה.
הבחורה שסוף סוף תעזור לי להעביר את הזמן עד שלי-אור תועיל בטובתה לרצות אותי.
בנתיים זה לא קרה.
אני הכל נשאר בזיכרון.

#לפני חצי שנה#
יצאתי מהחדר של בית החולים משאיר טריקה חזקה שגרמה לאנשים רבים להסתכל אחרי הריב הנוראי שהיה לי עם לי-אור.
אלוהים אני כל כך אוהב אותה.
אני אפילו מתאהב בה יותר ויותר,אם זה אפשרי.
היא מיוחדת,והיא שלי.
הילדים שלה ושלי. לא של גבר אחר.
אף אחד לא יכול לקחת.
הלכתי בכעס והתנגשתי ברופאה אחת שכל היום בהתה בי.
היא נבהלה וכל הדברים נפלו מידה.
״אולי תשימי לב לאן את הולכת?!״ צרחתי בכעס והיא קפצה במקומה, נעה באי נוחות והתכופפה לאסוף את החפצים שנפלו.
״אני מצטערת״ צייצה.
נאנחתי מתכופף לעזור לה לאסוף מניח אותם בידה.
״תודה״ חייכה חיוך תמים והמשיכה בדרכה מניעה את ישבנה לצדדים.
השמלה הזאת בהחלט מאוד מחמיאה לגופה,ובמיוחד לישבנה.
נשכתי את שפתיי וניערתי את המחשבה המלוכלכת מראשי ישר.
הרגע רבתי עם לי-אור!
מה עובר עלי?!
לפני שנייה היא צעקה עליי להמשיך הלאה.
שרע לה לשמוע את קולי כל רגע,כל יום או שניה.
אז החלטתי לתת לה מעט אוויר.
אני זוכר שלפני שבועיים ראיתי גבר שמנסה להתחיל איתה אבל מתקשה בגלל העיוורון שלה.
הדבר הראשון שקיבל במקום מספר טלפון היה פנס כחול-סגול בעינו השמאלית.
היא החליטה שנמאס מאחר שהחליטה בעצמה שאנחנו כבר ׳לא ביחד׳.
כשאנחנו נפסיק להיות ביחד זה יהיה היום האחרון בחיים שלי.
החלטתי לצאת להירגע עם סיגריה בחוץ.
ישבתי על ספסל ריק ונאנחתי שנית.
הוצאתי את הסיגריה עם המציט מהקופסה שהייתה בכיסי מדליק את הסיגריה ושואף עמוק.
הכעס שביעבע בי נרגע ועצמתי את עיניי נושף את העשן מהריאות השחורות שלי.
הרופאה הסקסית הופיעה בעיניי עם הסיגריה הכמעט גמורה שלה.
חיוכי עלה וזרקתי את הסיגריה שלי על הרצפה דורך עלייה.
״רוי״ הגשתי את ידי והיא חייכה חיוך עדין ומתוק.
״רוז״ החזירה.
״נעים להכיר אותך רוז״ מלמלתי והיא חייכה אליי שוב.
״הנה המספר שלי״ הגישה פתק וחזרה לבית החולים.
הסתכלתי על הפתק ועלייה שוב בזמן הליכתה.
אולי היום הזה ישתלם לי בכל זאת.
עקבתי אחריה נכנס לשירותי הבנות,מרגיש כמו נער בן 18.
תפסתי בידה מושך אותה אליי נושק לשפתייה בחוזקה,לא יכול להתאפק.
הרגשתי את חיוכה דרך שפתיי.
״רגע״ התנשמה מתנתקת.
״מה קרה?״ שאלתי נוגע בקצוות שמלתה מעלה אותה מעלה לאט לאט.
היא שתקה נאנחת.
״את בתולה?״ שאלתי והיא נחנקה לשניה מהשיעול שיצא לה.
היא הנהנה באיטיות וחייכתי חיוך.
הסתובבתי ללכת אבל היא תפסה בידי,
ידעתי.
״תהיה עדין״
.
״תתקשר אליי מחר?״ סידרה את שיערה במראה והסתובבה נשענת על השידה מסתכלת אל תוך עיניי בחיוך.
היא חושבת שאנחנו זוג עכשיו?
״מה? למה שאני אתקשר?״ שאלתי והיא פערה את עינייה.
״שכבנו,הבתולים שלי נלקחו בגללך״ היא מלמלה וגלגלתי את עיניי.
אין לי כוח לכל הבכי הזה.
״אז?״ הכעס דיבר מתוכי.
הדמעות עמדו בעינייה והיא נשמה עמוק.
נאנחתי והתקרבתי אלייה.
״אני אתקשר אליך מחר״ אמרתי והיא ישר חייכה,הדמעות נעלמו והיא תפסה בפניי מדביקה לי נשיקה.
תחמנית לא קטנה.
היא יצאה מהשירותים ונאנחתי.
לאיזה צרה הכנסתי את עצמי עכשיו?
לקחתי את הבתולים של שתי בחורות,
אני בן זונה.

#היום#

יצאנו מהמקלחת ואני ישר התלבשתי.
״אני צריך ללכת״ אמרתי לה והיא נאנחה.
״עוד פעם הסידור הזה? אתה הולך לסידור הזה יותר מדי.מה אתה עושה בכלל?״ היא שאלה בהתעניינות והרמתי כתפיים.
״בן אדם ממשיך לעשות לי בעיות,מה אני אעשה״ אמרתי לה והיא נאנחה שוב.
״אני אשלח לך הודעה כשאני מסיים״ תפסתי בלחייה והיא הנהנה בפרצוף מבואס.
היא שרברבה את שפתייה לנשיקה וגלגלתי את עינייה מנשק אותה בקצרה.
״ביי״ אמרתי יוצא מהדלת וסוגר אחריי.
כבר יום שלם לא הייתי בבית חולים.
24 שעות זה מלא.
מי יודע מה יכול לקרות?
נסעתי לבית החולים ועולה מהר לקומה הידועה ומתקדם לחדר שאת הדרך אליו אני מכיר בעל פה.
עמדתי מול החדר מתלבט אם להיכנס.
אולי היא רוצה להיות לבד עם הילדים?
הקולות דיברו בראש שלי וצעקות.
ואז אני מבין שהצעקות לא מהראש שלי.
פתחתי במהירות את הדלת רואה את ילדיי צועקים ואת לי-אור מפרפרת על המיטה של בית החולים.
קפאתי לשניה ואז רצתי מהר לרנסמי וסאם מרים אותם על ידי ויוצא מהחדר ניתוח.
הרופא יצא מהחדר מוריד את המסכה מפיו.
״מה קרה פה?!״ שאגתי עליו ואז קולט שרנסמי וסאם לידי.
״מה עשיתם לה?״ שאלתי רגוע והוא חייך אליי.
״הניתוח עבר בשלום,היא ערה״ אמר מתחיל להתקדם ואני לא הבנתי והנחתי את סאם ורנסמי על הרצפה.
״למה אתה מתכוון?״ צעקתי והוא התעלם.
נכנסתי מהר לחדר רואה את לי-אור עם גבה אליי מדברת עם כמה אחיות.
הם הפסיקו לדבר והיא הסתובבה אליי.
כיצד זה ייתכן?
״שלום רוי,אתה נראה טוב כמו תמיד״