LET ME LOVE YOU / Hebrew

פרק 12- הנפילה

לי-אור
העיניים שלי החלו להפתח והתחלתי לשמוע קולות במעומעם.
׳אמבולנס,שמישהו יזמין לה אמבולנס׳,
׳תפנו מקום אל תלחצו עליה׳.
התחלתי להתנשם במהירות והסתכלתי סביבי, היו סביבי כל כך הרבה אנשים ואחד מהם בדק לי דופק.
״היא התעוררה הנה, איפה האמבולנס?״ שאל זה שבדק לי את הדופק.
״מה..מה קרה?״ אמרתי בשקט וניסיתי להתרומם.
נלחצתי,
למרות שניסיתי שלא, בחיי.
אבל נלחצתי.
״לא לא לא״ החלו לצעוק והשכיבו אוצי בחזרה אחורה.
״תזהרי, יש אמבולנס בדרך״ אמר לי ושם את ידו על ראשי.
ידו הייתה חמה והזכירה לי את ידו של רוי, שכל מה שרציתי לעשות כרגע זה..
לא.
ממש לא לי-אור.
האמבולנס הגיע ועצר לידי והגיעו שני גברים שהרימו והכניסו אותי לאמבולנס.
ראייתי כבר הייתה מטושטשת, ולא הבנתי למה.
ברגע שנכנסתי לאמבולנס והוזרק לי משהו, הרגשתי איך עיניי נעצמות, שוב פעם, ונפלתי לשינה עמוקה.
.
התעוררתי שוב בראייה מטושטשת והסתכלתי סביבי, בוחנת את הסביבה.
הייתי בבית חולים, בחדר פרטי.
מה קרה?
״לי-אור״ אמר קול נשי והסתובבתי מהר לכיוון הדלת.
היתה שם הרופאה, שהסתכלה עליי במבט מודאג.
״את יודעת שעברת ניתוח לא ממזמן לי-אור נכון?״ שאלה שאלה רטורית והנהנתי, למרות שידעתי שלא  הייתי צריכה להנהן בשביל להסכים.
״את עושה שטויות לי-אור. את יודעת כמה סיבוכים יש לניתוח הזה? או שהרופאים שלך בחרו להיות חסרי משמעות ורובוטים, שלא דואגים למטופלים״ אמרה לי בכעס. הרמתי את כתפיי ולא הבנתי מה היא רוצה ממני.
״אמרו לי שיש כמה סיבוכים, אבל בזמן הניתוח. אחרי הניתוח לא הסבירו לי כל כך חוץ מכמה סיכונים שלא הפריעו לי ולא היו כאלה חשובים״ אמרתי והרופאה השתתקה.
״את רצינית? את באה לומר לי שעברת ניתוח בלי לדעת את הסיכונים במלואם?״ שאלה וגיחכה לעצמה.
״תקשיבי לי-אור,יש סיכונים. אני לא יודעת אם את מוכנה לשמוע את זה״ אמרה לי ועיניי החלו לשרוף.
״העיניים שלי שורפות״ אמרתי לה.
שמתי את ידיי על עיניי השורפות והתנשמתי במהירות.
״זה שורף, תעשי שזה יפסיק״ החלתי לבכות, אלוהים ישמור, זה כל כך שורף.
אני רוצה שזה יפסיק, הם עולות לי באש בחיי.
שפשפתי אותם והדמעות שלי רק שרפו יותר.
התחלתי לצרוח בכל כוחי, בחיים שלי לא צרחתי ככה, כל כך שרף לי.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שמלא רופאים ואחיות רצו לחדרי, החזיקו בידיי והזריקו לי משהו.
כן, זה הדבר האחרון שאני זוכרת.

רוי
״הלו״ עניתי למספר לא מזוהה בזמן שאני עובד במחשב ובאותו הזמן, מחפש את לי-אור.
״שלום, רוי?״ שאל קול וכיכחתי בגרונ.
״כן מי מדבר״ שאלתי והיה רעש ברקע של השיחה.
״שמי אורלי, אני מהבית חולים. זה בקשר ללי-אור. ראיתי שאתה רשום במסמך של הקרובים״ אמרה, וליבי החל לדפוק במהירות.
״מה קרה לה? איפה היא? היא בסדר?״ שאלתי.
בחיים שלי לא דאגתי ככה למישהי רבאק, היא שינתה אותי כל כך מהרגע שהכרתי אותה.
״היא פה בבית חולים, לפי מה שכתוב פה מצאו אותה ברחוב מעולפת״ אמרה לי והתנשמתי במהירות.
״אני בדרך״ ניתקתי, ויצאתי לדרך.
.
רצתי למעלית וראיתי שהיא תפוסה אז רצתי לחדר מדרגות.
אני חושב שבחיים לא רצתי ככה.
עליתי כל כך הרבה עד שהגעתי לקומה ורצתי לשולחן בכניסה.
״לי-אור? לי-אור שטיין?״ שאלתי והיא בדקה.
היא אמרה לי את מספר החדר ובאתי להכנס אליו כשיד עצרה אותי.
״מה את עושה?!״ שאלתי באיום והרופאה הסתכלה עליי במבט שלא הצלחתי לפענח.
״אתה רוי?״ שאלה והנהנתי.
הסתכלתי מבעד לחלון של הדלת והיא שכבה שם על המוטה, היא הייתה נראית כל כך שלווה.
שקעתי לרגע אבל ישר חזרתי לעצמי והסתכלתי לרופאה.
״תקשיב,אתה יודע שהיו סיכונים לניתוח נכון?״ שאלה והנהנתי.
״אמרו שיש סיכון של 15% ושזה קורה לעיתים רחוקות אז לא ייחסתי התחשבות לזה״ אמרתי בכנות והיא הנהנה.
״רוי,זה 15%. גם 1% זה חשוב אתה מבין?״ שאלה והנהנתי.
״אבל מה הסיכון?״ שאלתי והיא נאנחה.
היא החזיקה את ידי והסתכלה אל תוך עיניי, מספרת לי את האמת הכואבת.
הייתי בשוק כמה שניות, ואז פשוט המשכתי לשתוק כי לא ידעתי מה לומר.
באמת חשבתי שזה נגמר, לא חשבתי שזה יחזור, והפעם זה ישבור אותה.
״אפשר למנוע את זה?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי.
״אני לא יודעת, כבר עבר זמן מהניתוח והייתם צריכים לעשות בדיקות לפחות פעם בשבועיים-שלוש לפחות, אבל לא ייחסת לזה התחשבות״ אמרה והתקרבה אליי ״ותראה איפה היא עכשיו״ אמרה לי בשקט והלכה.
לי-אור בחיים לא תסלח לי,
אני לא מאמין ששוב פעם אני עושה לה את זה.
זה ייקח ממנה הכל,
ועד שהיא קיבלה הכל בחזרה.
הסתכלתי שוב פעם עלייה בחלון וראיתי שהעיניים שלה החלו להפתח והיא הסתכלה סביבה במהירות וזריזות.
היא החלה להתרומם ונשמתי עמוק.
אתה יכול רוי.
היא לא תכעס עלייך.
נשמתי כמה פעמים ושמתי את ידי על הידית, מסובב אותה באיטיות.
היא הסתכלה עליי בתהיה ולא הבינה מה מעשיי פה.
״רוי?״

••••••••••••••••••••••••••••••••••••
יש ניחושים לגבי לי-אור?
מה רוי הסתיר?
הפרק הכי קצר שלי עד היום,אבל סוף סוף עלה הפרק,
אני מאושרת עכשיו🥰🥰