LET ME LOVE YOU / Hebrew

פרק 8-אל הבית

סוף סוף פרק אחרי שניםםם!!!!😃😃😃
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
היא הרימה כתפיים וקפצה עליי שארים אותה,דבר שעשיתי.
הסתכלתי סביבי ונשמתי החלה להיות מהירה יותר.נלחצתי.
ידעתי שרוי ׳הפקיד׳ אותו בידיי,הוא יהרוג אותי.
שבוע לקח לי לשכנע אותו ויום אחד לאבד אותו.
״רנסמי,יפה שלי. איפה ראית את סאם פעם אחרונה?״ שאלתי אותה,אבל לא בקול לחוץ,
שלא תחשוב שמשהו קורה.
״ליד המכונות!הוא אמר שהוא רוצה שוקולד אבל אמרתי לו שאסור!״ צעקה בקול תינוקי והנהנתי.
הנחתי אותה בעגלה והסתובבתי מסביב,מחפשת אותו.
הלב שלי דפק מהר,הרגשתי כאילו הוא עומד להתפוצץ.
הפחד חלחל והשאלות של איפה ומה קרה לו עלו בראשי,
״אמא!״ רנסמי הוציאה אותי מהחלום שלי וגרמה לי להתעורר,להסתכל עוד,לחפש,להסתובב.
״אמא!!״ היא צעקה,הפחד גבר עליי,אבל הוא התחלף לעצבים.
״את רואה שאני לא עונה רנסמי!מספיק!״ הוצאתי עליה והיא שתקה.
הדמעות ירדו מעייניה והיא החלה לבכות בקול.
״דיי בובה שלי אני מצטערת..״ ניסיתי לגעת בידה,
אבל היא סטרה לידי לפני שהספקתי לגעת בה.
הילדה שלי לא רוצה אותי לידה.
״נסיכה,אמא פשוט עצבנית,בבקשה אל תעלבי״ ניסיתי שוב,
היא לא ענתה לי ונאנחתי,המשכתי לחפש את סאם,אולי הוא יצוץ מאיפשהו.
הגיע לי רטט מהתיק,היד הרועדת שלי נכנסה לתיק,
מחטטת בשביל לחפש את הטלפון,וכשהוצאתי אותו נשמתי נעצרה.
׳רוי אזולאי׳ מתקשר.
השתעלתי מעט ועניתי בקול מעט צרוד.
״הלו?״ שאלתי ושמעו צחקוקים.
הצלחתי לנשום לרגע,הוא התקשר בטעות.
ניתקתי מיד ושמתי את הטלפון על שקט,והחלטתי ללכת לחדר המנהל.
דפקתי קלות בדלת ו׳כן׳ נשמע מבפנים.
פתחתי רואה את הפנים של עומר וחיוכו עלה כשראה אותי.
״מה איתך?איפה הילד?״ שאל בחיוך והשתעלתי קלות.
״אני צריכה עזרה״ קולי רעד,והוא הסתכל עליי בציפייה,
מחכה לשמוע.
״סאם ברח לי״ הוא התחיל לצחוק לי בפנים,פתאום משהו משך לי בחולצה והסתכלתי למטה רואה את סאם שלי.
״סאם!!״ צעקתי מרימה אותו ומנשקת אותו מיליון נשיקות וצועקת עליו באותו הזמן.
״לעולם אל תעשה לי את זה!״ אמרתי לו והוא צחקק.
״איך..מה?״ גמגמתי ועומר חייך.
״מצאתי אותו משוטט בחנות,אז קראתי לו לבוא להיות איתי.ידעתי שתבואי לחפש אותו״ אמר ואבן ירדה לי מהלב.
״תודה רבה עומר,אין עליך״ אמרתי והנחתי אותו ליד אחותו שעדיין הייתה בבאסה.
הוא הסתכל עליה והתחיל להציק והיא התחילה לצחוק.
ההרגשה הזאת עשתה לי טוב בלב,אבל גם געגוע.
אני מתגעגעת לאחים שלי.

רוי
״מספיק רוז״ צחקתי כשעשתה לי פרצופים.
זה לא היה כל כך מצחיק,אבל טוב יותר מאשר לשבת בבית על התחת שלי ולעשן כל היום.
עבודה לא באה בחשבון,אני לא מתרכז בכלל,
כשהיא לא לידי.
לקחתי חופש מהעבודה,כל השנתיים האלה אני ולי-אור היינו על העיתונים.
׳מה קרה לזוג הכי דביק ומסוכן בעולם׳
׳חברתו של האיש המסוכן והמפחיד ביותר בעולם בבית חולים׳ ועוד הרבה דברים מפגרים.
והייתה לפני כמה ימים עוד כותרת.
׳רוי אזולאי וחברתו החדשה׳ שבו היה כתוב שלי-אור בגדה בי והילדים בכלל לא שלי.
אם הם רק היו יודעים מה וכמה עשינו שבגלל זה הם שלי.
איך נגעתי בה. ואיך-״הלו אתה חי?״ רוז קפצה עליי וחייכתי חיוך מזויף.
הוציאה אותי מהמחשבות שלי לעזאזל.
״את רוצה לאכול משהו?״ דחפתי אותה ממני,אבל בעדינות.
מהרגע שאמרו לנו שאנחנו מתחתנים,אני לא נוגע בה.
זה פשוט מגעיל אותי,אני יודע שאני בן אדם חרא,שהיא חולה לי על התחת.
״מה שאתה רוצה״ קמה והלכה.
נאנחתי והרמתי את הטלפון,
״אתה רוצה להביא לי פיצה אחי?״ התקשרתי לאחד מהפיצות שמישהו שאני מכיר עובד שם,מסכן,עובד קשה ב3 עבודות,למרות שאבא שלו מליונר.הוא המהם.
״חמש דקות אני אצלך״ ענה .
ניתקתי וחיכיתי לצלצול הדלת שיגאל אותי מהשקט הזה.
ולמזלי הוא הגיע.
הלכתי לדלת ופתחתי רואה את חבר שלי.אצלי חבר זה אחד מהעובדים.
״בבקשה אחי״ אמר אחרי שנתן לי את הפיצה לי ובא ללכת.
״בוא כנס מה נראה לך״ אמרתי.
הוא חייך ונכנס.
רוז רצה למטה בשורט שלה ובגופייה,אבל לא עניין אותי.
אם לי-אור הייתה מתלבשת ככה הייתי צועק עלייה את החיים שלי,
ואולי אחרי יום או יומיים,אולי גם שבוע,הייתי אומר סליחה .
״מי זה?״ קווצה גבות,ולקחה שמיכה מהספה לכסות את עצמה.
״זה?זה נוסטלגיה״ אמרתי לה כשאני צוחק.
״מה?״ שאלה ואני והוא צחקנו.
״דין״ אמר ולחץ לה את היד.

לי-אור
הילדים ישבו מאחורה באוטו בכיסאות שלהם,ואני ליד הנהג.
כן,למרות שאני ורוי עדיין לא ביחד,אני עדיין צריכה להסתובב עם שומרים ונהג.
״אמא אמא אמא!״ הם צעקו אליי והסתובבתי אליהם בחיוך.
״מה ילדים שלי?״ שאלתי והם הסתכלו אחד על השניה וצחקו.
״יובל המבולבל!״ צעקו וגלגלתי עיניים.
לפני שבוע ניסיתי להשמיע להם את הדיסק שאני תמיד הייתי שומעת כשהייתי ילדה.
עכשיו הם רוצים לראות או לשמוע את זה כל יום.
הסתכלתי על הנהג והוא צחקק.
״יאלה שימי מה את מתבכיינת״אמר לי וגיכחתי.
שמתי והילדים התחילו לשיר את השיר והנהג איתם.
צחקתי כל כך...
הפסקתי את המוזיקה והם התעצבנו ונאנחתי.
״חכה שניה״ אמרתי לנהג שהרגיע את הילדים והרמתי את הטלפון,לוחצת על המספרים המוכרים וממתינה.
״הלו?״ הקול שלו נשמע ודמעות עלו בעיניי.
״איתי?״ לחשתי ונשמע בום בטלפון.
״איתי??״ שאלתי ונשמע צחקוקים בטלפון.
״נפל לי הטלפון,אני התגעגעתי!״ אמר וחייכתי מהטמטום שלו.
״איך אתם? איפה אמיר?״ שאלתי והוא נאנח.
״בבית המוכר והישן,משתגעים בלעדייך״ אמר לי והדמעות כבר ירדו.
״חרא פה,אין מי שיכין לנו אוכל,גם האוכל המגעיל שלך היה מספיק״ אמר וצחקתי.
״יחוצפן! אתם רק התחננתם לאוכל שלי מתוק״ אמרתי והוא צחק גם.
״אז איפה את? מה עם ביקור? שכחת מהאחים שלך?״ שאל וידעתי שהוא נפגע מזה שכבר כמה חודשים לא שמע ממני.
הסתכלתי על השעון בידי וראיתי שעדיין מוקדם.
״אני בדרך חיים שלי״ והוא נאנח.
״את עובדת עליי הא?זה לא מצחיק!״ אמר וציחקקתי.
״אני עוד חצי שעה אצלך!תסדר לי את החדר!״ אמרתי והוא התנשף באוזן שלי.
״יופי כלבה,יאלה בואי יקופה מכוערת״ וניתק לפני שעניתי.
לאחר כמעט שעה הגענו והסתכלתי מהחלון על הבית הישן,וכאב לי בלב.
יצאתי מהאוטו והוצאתי את הילדים איתי,מזמינה את הנהג לבוא איתי אבל סירב והתעקש לחכות בחוץ.
תמיד עברה לי מחשבה בראש,
מה אם אני והילדים נעבור לפה? יש פה כמה חדרים ריקים.
דפקתי בדלת ושני קולות נשמעו צועקים אחד על השני.
הם פתחו וקפצתי עליהם בחיבוק,והם כמעט מחצו אותי.
״ידעתי שלא תסתדרי יום אחד בלעדיי״ אמר אמיר מבריש את שיערו לאחור.
גיחכתי והבאתי את ילדיי ממאחוריי.
״הנה דוד אמיר ודוד איתי״ אמרתי להם והם חייכו בביישנות ולא עזבו לי את הרגליים.
אמיר ואיתי עשו להם פרצופים ואז לבסוף לקחו אותם,משאירים אותי לבד ליד הכניסה.
צחקתי ונכנסתי,מסתכלת החוצה כמה שניות ואז סוגרת מאחוריי את הדלת.
הגיע הזמן שאני אחזור הביתה.

•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
אז בסוף כן לקח לי זמן לכתוב אותו 😬😅
שנה אזרחית טובה ומוצלחת אוהבת את כולכן!
תהנו מהפרק😚