LET ME LOVE YOU / Hebrew

פרק 3-העסקה

נשימה. ועוד נשימה.ועוד אחת
הלחץ גובר כאשר אני מספרת לשוטרים על מה שהוא עשה לי....
האצבעות שלי משחקות אחת בשניה והמצח שלי נוטף מזיעה, ברגע שהשתחררתי מהניתוח הם באו לקחת אותי לתחנה.
השוטר שם לב ללחץ שלי ומעיף מבטים קטנים מדי פעם
אל אצבעותיי שעדיין משחקות אחת בשניה.
והלחץ? גובר וגובר,אני זקוקה לאוויר, אני זקוקה לשמירה.
אם הוא יחזור ? הבן אדם שכמעט לקח לי את נפשי, את בתוליי?
בפחד רב אני ממשיכה לספר לו את ניסיונו.
שהוא הרס לי את תמימותי ואת חיי, כמעט.
לא שוכחת לא להשמיט את ה״כמעט״
אני עצובה. ממה? משהלשנתי עליו, כי גם היום גם מחר גם בעוד שנה הוא יזכור לי את זה, וברגע שיגלו את חפותו הלא נכונה הם ישחררו אותו. ואז אני אהיה נתונה לסכנה.
אני אהיה בין החיים למוות. שאף אחד לא יודע מה העתיד שלי, הגורל שלי.
אני אהיה פשוט בסכנה.
״תודה גברת״ השוטר המרחם אמר והנהנתי מנגבת את דמעותי שנזלו אחת אחר השניה.
״היי״ הוא אמר בחצי חיוך תופס את ידי שמשחקות אחת עם השניה ״הכל יהיה בסדר. את תהיי בסדר״ הוא לחש לי והנהנתי , ממשיכה
הנשימה שלי גוברת כאשר אני מספרת לו את החלקים שהוא עשה לי, ואת אחיי שהצילו אותי מהמעשה הנורא שעשה.
אני לא יכולה להמשיך לדבר . אני פשוט עוצרת
השוטר מרים את גבותיו בשאלה ואני פורצת בבכי גדול. מוציאה את כל עצביי, אני כל העצב שלי
והשוטר? רק מסתכל . מרחם.
והכל?
כל זה?
בגלל בנאדם מפלצת . והשאלה האמיתית? מהי השאלה האמיתית????
האם ניצלתי? האם נגמר הסיוט הארוך שלי?
האם לא יהיה יותר סבל וכאבים? וייסורים?
״את בסדר?״ השוטר שאל מושיט לי מים והנהנתי.
האם להמשיך? לספר את סיפור חיי?
כלומר, סיפור חצי מחיי, מאז שנפרדתי מהמפלצת.
ואני? החלטתי להמשיך.
המחשבות זורמות בראשי. מה אם הוא יתפרץ, ויהרוג אותי? יעשה לי משהו?
ואיפה אחיי? מדוע הם אינם עוזרים לי???
בידיים רועדות, אני ממשיכה .
ממשיכה לספר את הזוועה שהבן אדם גרם לי.
קולי רועד ומעומעם וכך אני ממשיכה.
לספר את סיפורי.
.
״איפה היא?״ צעקה נשמעה ועצרתי את סיפורי .
זה הוא ? דרור? אז זהו? נגמר פרק חיי?
״הנה את!!!״ הוא צועק ומחבק אותי.
איתי?
״איתי!!״ צעקתי מחבקת אותו בבכי.
״תודה!״ אמרתי לו ״תודה...״ לחשתי מייבבת לחזהו.
״היי קטנה״ מלמל אמיר וחייכתי מחבקת אותו.
״חכי פה״ איתי מצווה ונכנס לחדר המשטרה לא נותן לי לענות. ״מי אתם חושבים שאתם?!״ הוא צועק ושומעים במעומעם ״הילדה הרגע יצאה מניתוח, מאיפה הזכות?״ הוא ממשיך ודמעות זולגות מעיניי.
אמיר קולט אותי מחבק אותי מהצד ואנחנו מתיישבים בספסל שומעים את כל השיחה.
הצלעות שלי.
הם שורפות.
אני נאנחת בכאב ומחזיקה בצלעותי
אני קמה מודיעה לאמיר שאני הולכת לשירותים והוא הנהן.
אני מחפשת בעיניי את השירותים.
העיניים שלי מסתובבות בכל מקום ופינה.
קולטות הכל,כולל את עיניו.
הנה העיניים שלו.
הוא רואה אותי ודאג נכנס לעיניו אך הוא עדיין נשאר אדיש.
״מ..מה אתה ע..וש..ה פה?!״ שאלתי אותו והוא פשוט משך אותי לחיבוק ומסניף אותי.
״הצלעות...״ מלמלתי נאנחת בכאב והוא ממהר לעזוב.
״בואי״ הוא לחש לי וסימנתי לאח שלי שחיפש אותי בעיניו שהכל בסדר.
הלכו החוצה, מתיישבים במכוניתו הלבנה, הגדולה והרחווה. נשפתי את כל האוויר החוצה
״מה אתה עושה פה?״ נאנחתי והוא נאנח גם הוא . ״אני.... לא יודע. אני מניח שאת מסקרנת אותי״ הוא לחש לי והנהנתי ״גם...גם אתה מסקרן אותי״ לחשתי וסובבתי את פניי אליו והוא אליי. התקרבנו אחת לשני, עוד רגע זה קורה שניה לפני ששפתנו נפגשו הוא עצר מלקק את שפתיו.
״לי-אור....״ הוא לחש מתרחק טיפה
״אם אני מנשק אותך,אני נשבע לך שאת שלי לתמיד״ הוא לחש לי.
״תתני לי לנשק אותך ואני שלך בלי התחרטויות. נשבע לך שאני לא אתן לך ללכת. אני לא משחרר אותך!״ הוא לחש והנהנתי.כדי לך לי-אור?
אחרי מה שקרה עם דרור? אני בקושי מכירה את הבנאדם
״אני...אני מצטערת״ לחשתי יוצאת מהאוטו, הלב שלי כואב ומאוכזב . ממני.
למה יצאתי מהאוטו ?! למה?!יכלתי לנסות,למרות הכאב והסבל. לפחות קצת אהבה,שמישהו יהיה לידי.
זה רק הרס לי את החיים. ויהרוס עוד.
עכשיו לא רק שאני הרוסה.
אין לי אף אחד.
אני לבד.
וכך אהיה תמיד.
__________________________
איך יצא???
תודה sharonkunkis
על כל העזרה שלך עזרת לי ממש
תהנו מהפרק!!! תצביעו, ותגיבו
תוסיפו גם לרשימות שלכם של הספרים,
ואני מבטיחה שלא תתחרטו🙂🙂🙂