אני מלכה!

פרק 8

אחרי הפיצוץ הגדול בשישי בבוקר, מארק ברח. הם חיפשו אותו בכל מקום אפשרי, כמעט. המקום היחיד בו הם לא יחשבו לחפש, היה המקום אליו ברח.
הוא התהלך לאיטו, חושב על הצעד הבא. כמובן שהוא השתמש בכישוף הסוואה, הרי אסור שיראו את המלך מתהלך לו ככה סתם! עוד יחשבו שהוא והמלכה נפרדו. המחשבה על אנה הכאיבה לו. הוא כל כך אהב אותה והוא ממש לא התכוון לתת לאיזה... הומו, להפריד בניהם. אפילו אם מדובר בבנו שלו. זה הרגע בו הוא הגיע להחלטה, הוא ידע מה הצעד הבא שלו. הוא חייך חיוך צדדי קטן, מוכן לחזור לאשתו האהובה.
"זהו זה..." מלמל. המחשבות רצו בראשו, תוכנית זדונית ממוקמת היטב במוחו. עסוק במחשבותיו, מארק לא שם לב לסביבתו והוא נתקע באישה אדמונית, שנראתה כועסת מאי פעם.
"מדוע נראה לך, מטומטם שכמוך, שאתה יכול לדחוף אותי?!"
מארק החוויר. להיכנס למלחמות, במיוחד במקום הזה, זה לא רעיון מוצלח בכלל. הוא החליט להתעלם מהאישה, הסתובב והחל לרוץ.
"חזור הנה!" צעקה בעודה דולקת אחריו. "בוא לפה!"
מארק חשב מה לעשות, אבל לפני שהבין מה קורה, הוא התנגש בגבר גבוה.
האישה העצבנית כבר עמדה ממש מאחוריו. הוא היה לכוד.
"אתה!" צעקה. הגבר, לעומתה, רק נהם. נהימתו הרעידה את האדמה.
"אוי..." מארק לחש, דואג לעתידו הכואב, שמתקרב אליו. "לא טוב לי..."
"עוד רגע, באמת לא יהיה לך טוב!" האישה צעקה. הגבר, רק נהם בשנית. מארק לא יתפלא לדעת שהאיש לא מסוגל לדבר.
"תקשיבו... לא התכוונתי להת..."
"הוא מתנצל," האישה אמרה בקול שקט ומקפיא. צמרמורת עברה בגבו של מארק. "הוא חושב שהוא יכול להתנצל."
"תקשיבי רגע..." ניסה בשנית, אך דבר לא עזר.
"מי אתה חושב שאתה?!" צעקה. "אתה מדבר כמו אנושי..."
בנקודה הזאת, מארק הבין שהסתבך קשות.
"תקשיבי רגע..." הוא ניסה, יודע שאין מקום להיגיון איכן שהוא נמצא. שנים רבות שלא היה בכוכב ילדותו, והשנים בארמון אכן עשו את שלהן. הוא השתנה, גדל, התפתח, בעוד אנדרומאה נשארה אותו דבר כמו שזכר.

אלכס בהה בקיר. הוא לא דיבר, לא חשב, פשוט ישב ובהה. אנחה ברחה משפתיו. "משעמם!" הוא התלונן בקול ילדותי. "בבקשה, תבוא להציל אותי..."גלים של געגוע חזרו והיכו בו שוב ושוב, ללא הרף.לפתע, הוא הרגיש משהו מוזר. דבר מה שלא יכל להסביר. משהו באוויר השתנה. משהו הרגיש... אחר."אלכס?" הוא שמע קול מוכר ומהומהם. "אלכס? אתה שם?"הקול היה חלש, אבל ללא כל צל של ספק קיים."פי... פיטר?!" הוא קרא בקול, מפחד אפילו לפתח תקוות. זאת רק הזיה ולא יותר... חשב.יותר נכון פחד."אלכס? אתה שומע?" הקול התגבר."פיטר!" הוא צעק בכל כוחו ונעמד בקפיצה מגושמת. "פיטר! אתה שומע?""כן... אני לא מאמין שזה עבד!" פיטר אמר ואלכס יכל לשמוע את החיוך בקול שלו."פיטר... פיטר, איפה אתה? וויליאם לידך? אתה יכול להוציא אותי מכאן?!" אלכס ניסה לצבוט את עצמו, לוודא שזה אינו חלום. הוא מדבר עם מישהו, עם מישהו אמיתי! במצבו, לא היה אכפת לו לדבר גם עם ליאור, אבל הנה, הוא שומע את פיטר. "אתם בדרך?""אנחנו לא יכולים להגיע אלייך," פיטר הודה. חיוכו של אלכס נמחק בשנייה. הוא הרגיש כאילו קירות התקווה שהספיק לבנות בפחות מדקה, התמוטטו עליו, קוברים אותו חי. "אני מצטער.""אתה... אתה אמיתי?" שאל בקול שבור, לא יודע כבר אם מדובר בהזיה או לא. "אתה... אתה לא אמיתי, אתה חלום, אתה הזיה... אתה בסך הכול חלק מהד...-""אלכס! בבקשה תירגע, אנחנו עובדים על להוציא אותך מהחדר, יש לנו פשוט בעיה טכנית קטנה," פיטר אמר לו תחילה ואז צעק לכיוון אחר, "הוא ענה!""פיטר?" אלכס לחש."מה?" פיטר שאל. אלכס שמע ברקע צעדים רועשים."אלכס!" קולה המוכר של דניאל נשמע. "אתה בסדר?""כן! וויליאם שם?" אלכס פחד שנסיכו שכח ממנו, שאינו רוצה בו עוד."א... אלכס?" וויליאם שאל בקול רועד."גם שאר האחים שלי כאן," פיטר אמר, "ואמא שלי.""אלכס, אני כל כך מצטערת על מה שמארק עשה," קולה נשבר מעט בהזכירה את שמו, "אבל... אנחנו לא יכולים להחזיר אותך.""רק מי שמחק אותך יכול," דניאל הסבירה, "וזה מארק.""הכי הרבה שאנחנו יכולנו לעשות, זה לפתוח תקשורת עם החדרים האבודים באמצעות אבן הגורל, כמו שעשינו," זה היה קולו של ג'יימס, "ולדבר איתך.""אבל הקשר לא יכול להחזיק יותר מדי," אנה הזכירה לבניה ודניאל."ואתה עדיין מחוק," וויליאם דיבר בקול ברור עדיין. "אנחנו לא זוכרים אותך... עדיין. רק יודעים שנמחקת.""מה?!" אלכס פשוט צעק. הוא לא הבין כלום, הוא בסך הכול רצה הביתה."פרטים קטנים ולא חשובים...-""מה שקרה לי לא חשוב?" קטע את דניאל בכעס. "אני לא יודע איפה אני... או... או כמה זמן אני פה בכלל!""מחקו אותך לפני שלושה חודשים בערך, מה ששלח אותך לחדר אבוד," פיטר הסביר. "מה שמשנה עכשיו, זה למצוא את אבא ולהכריח אותו לבטל את המחיקה.""כי זה יהיה קל," אדוארד נחר בציניות מובהקת. "מה שאנחנו צריכים, זה תוכנית! לא לבנות על זה שאבא יסכים.""נכון, כי זה בחיים לא יקרה," אדמונד הסכים עם אחיו. "צריך לגרום... לא יודע!""היי! אני עדיין תקוע בתוך חרד הזוי... זוכרים?" אלכס התפרץ לשיחתם. אבל אף אחד לא ענה. הקשר נותק."אתם שם?" הוא שאל, לא מבין מה הבעיה. וככה הוא נשאר לצעוק לאוויר, תוהה אם דמיין את השיחה שקרתה לפני מספר שניות בודדות.