אני מלכה!

פרק 39

דניאל פתחה את עינייה והרגישה כאילו פצצת אנרגיה נמצאת בתוכה.
הכול מסודר, הכול מוכן, הכול מאורגן, והכי חשוב- מחר היא מתחתנת עם פיטר! מחר היא מתחתנת בתאריך המתוכנן, כלום לא נהרס, כלום לא נדחה או התבטל חלילה.
חיוך ענקי התפשט על פנייה.
מחר היא מתחתנת!!!

אלכס פקח את עיניו. הוא הביט מטה, על הרצפה. וויליאם ישן על מזרון צמוד למיטתו של אלכס. אלכס העיף מעליו את השמיכה וקפץ על אהובו.
"אאוץ'," וויליאם נאנח בכאב. "ככה אתה מעיר אותי?" התלונן. "זה כאב!"
"לא נורא!" אלכס לקח את הכרית מהמיטה, הכרית עליה ישן, והחל להרביץ לאהובו באמצעותה. "מחר אני בן שמונה עשרה!" קרא באושר.
"נכון," וויליאם חייך. הוא התרומם כדי לנשק את אהובו אך אלכס עצר אותו.
"תצחצח שיניים קודם," לחש הבלונדיני והשניים צחקו.

פיטר פקח את עיניו ופשוט בהה בתקרה.
"מחר..." מלמל לעצמו. מחר הוא מתחתן עם אהובת ליבו. מחר הוא מוכתר למלך.
מחר הוא יהפוך למלך? מחר הוא יהפוך למלך. מחר הוא יהפוך למלך!
מחר. מחר הוא יום גדול.
פיטר התרומם וקם מהמיטה הכי לאט שיכל.
"יום חדש," מלמל בשעה שהתקדם לארון הגדול שלו, כבר מדמיין בראשו מה ילבש.

"בוקר טוב," מארק נכנס למשרדה של אנה, מחויך.
"בוקר," החזירה לו חיוך. הוא סגר את הדלת ומיהר אליה.
"חכה," ביקשה והוא נעצר. כרגע, רק השולחן הפריד בניהם.
"אני אוהב אותך," אמר, תופס את ידיה. היא שחררה מהאחיזה במהירות, נרתעת ממנו.
"מארק, כבר דיברנו על זה," לא היה לה כוח לשיחה הזאת יותר. "אני אוהבת אותך בתור בן אדם, אבל אנחנו לא נחזור. אני פשוט לא אוהבת אותך ככה יותר."
"זה בן?" שאל בעצב. אנה הביטה בו, לא יודעת מה לומר.
עשרה ימים בדיוק עברו מאז שדניאל הביסה את המקורית. כאשר עשתה זאת, היא בעצם הביסה את מקור הרוע הטהור של אנדרומאה וכתוצאה מכך, הרוע ששכן שם במשך דורות רבים, התפוגג כמוה ונעלם!
"כן," לחשה.
"את אוהבת אותו?" מארק שאל בעצב.
"כן," היא הביטה בתוך עיניו.
"מה ההבדל? גם הוא...-"
"הוא לא יכל לשלוט בעצמו," קטעה אותו.
"גם בי היה את אותו סוג רוע בלתי נשלט של אנדרומאים," ניסה לשכנע אותה, "מה ההבדל?"
"שעליו אני סומכת," ענתה. "זה ההבדל."
מארק נאנח באכזבה ועזב את החדר.

אלכס החזיר את החומר למקום ובדיוק כשהתכוון להתקשר לאהובו, וויליאם נכנס לחדרו.
"סיימת ללמוד לבגרות מחר?" וויליאם חיבק אותו.
"כן."
"אתה תחכה לי בשער לבית ספר מחר כדי שלא נאחר לחתונה?"
"כן."
"ועכשיו אתה מוכן שנלך למדידות?"
"כן," אלכס חייך, לא מוכן לשחרר את החיבוק. "אני לא יכול לחכות ללבוש את החליפה שלי!"
"יופי," וויליאם שחרר את החיבוק ומיהר לרצות את אהובו עם נשיקה.
"עוד אחת," אלכס ביקש בקול ילדותי ומבט עצוב.
"איך אני יכול לסרב לעיניים האלה?" וויליאם חייך לפני שנישק שוב את אהובו.
"קדימה, עכשיו אנחנו חייבים ללכת," הזכיר. "אני לא מאמין שלא דיברנו כל היום כי למדת לאזרחות!"
"לא נורא, אנחנו מדברים עכשיו," אלכס חייך. "ואני שלך עד מחר בצהריים, עד הבגרות."
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לחזור שוב על החומר?" הנסיך ווידא.
"כן, אין יותר מוכן ממני כרגע," אמר בהחלטיות.
וויליאם פתח שער ושניהם עברו דרכו במהירות.
"שלום לכם!" ליאורה קראה לעברם. "מוכנים למדידות לחתונה?"
"מחר יהיה לך יום הולדת מושלם, אני מבטיח," וויליאם לחש לו לפני שהשניים החלו במדידות ותיקונים אחרונים של הבגדים למחר.

דניאלנכנסה לבית של אריאל, מוכנה לשלב הבא בחיים שלה. גם אם הוא מגיע לפני גיל שמונה עשרה.
"מזל טוב!"
דניאל סגרה את הדלת בחיוך ענקי. כל החברות שלה היו בבית של אריאל.
מסיבת רווקות קטנה ומושלמת!
"היה קשה קצת לגרש את ההורים שלי," אריאל רצה לחבק אותה, "אבלבשבילך, דני, זה היה שווה את זה."
"היית שם איתי שנפגשנו, ואת תהי איתי שם מחר," דניאל לחשה לה.
"מבטיחה," אריאל החזירה בלחש.
"קדימה בנות!" סתיו הבלונדינית צעקה. "בואו נרקוד!"
"קדימה!" הברונטית קראה והדליקה את המוזיקה. הבנות רקדו ונהנו עד השעותהקטנות של הלילה.
דניאל הייתה פשוט מאושרת. יש יותר מושלם מזה?
זה הכי מושלם? זה הכי מושלם. זה הכי מושלם!