אני מלכה!

פרק 32

אלכס ממש ליקק את אצבעותיו מציפוי העוגה שנדבק אליהן.
"אני לא מאמין שאני תקוע כאן ביום ההולדת שלי!" וויליאם רטן.
"מזל טוב," אלכס נשק ללחיו. "אני אוהב אותך."
"ואני אוהב עוגה," ג'יימס העיר, גורם לבלונדיני השני שאוהב אוכל לצחוק.
"שני בלונדינים שמכורים לאוכל," אדוארד התחיל.
"האין זאת יד הגורל?" אדמונד סיים.
ארבעת האחים והבלונדיני ישבו על פופים צבעוניים באחת הפינות בספרייה. הם חיפשו בספרים פתרון לבעיה.
אלכס קם מהפוף עליו ישב יחד עם אהובו והניח את צלחת העוגה הריקה שלו על שולחן חום קטן שעמד בפינה, צמוד לקיר. המזלג נפל על הרצפה ואלכס התכופף להרים אותו, כאשר התרומם ראשו פגש את פינת השולחן בצורה לא נעימה ואף כואבת.
"אאוץ'," פלט בכאב ואחז במקום הכואב בידו הימנית, בעוד השמאלית מניחה את המזלג בתוך הצלחת. "זה כל כך כואב," עכשיו שתי ידיו אחזו בראשו.
"אני לא חושב שנמצא משהו יעיל," ג'יימס וויתר, משליך את הספר שבידו על הרצפה.
אלכס הביט על תכולת השולחן: חמש צלחות עוגה קטנות, שעל כל אחת מהן מונח מזלג כסוף וקטן, תבנית מרובעת ולא גדולה במיוחד- בה נשארה מעט עוגה, אולי שתי חתיכות- וספר בעל כריכת זהב. אלכס הרים את הספר ובחן אותו. הוא כיווץ את גבותיו בבלבול, מלבד צבע הזהב היפה, לא היה על הכריכה כלום! לא כיתוב, אפילו לא אות, לא ציור, לא סימן. כלום...
"הספר הזה מוזר," אמר לפתע, עדיין לא מסתכל על הבנים. "אין כלום על הכריכה, משני הצדדים!"
הוא הסתובב והביט בהם. וויליאם סימן לו להתקרב והוא פסע לאט.
"תראה לי," וויליאם ביקש בשעה שאלכס התרסק בתוך הפוף שלהם. ג'יימס קם ממקומו והרים את הספר שהשליך דקה קודם לכן, "אתם מבזבזים את הזמן," אמר. הוא התרחק מהם, עושה את דרכו חזרה למדף ממנו לקח את הספר. כאשר נעלם משדה ראייתם, גם אדמונד קם. "הוא צודק."
אדוארד הביט בתאומו, תוהה האם לקום או להישאר. לבסוף אמר, "אנחנו לא נמצא כאן כלום."
אדמונד לקח את הספר מאחיו ונעלם אף הוא, מחפש את המדף אליו הספרים שייכים.
"אנחנו יושבים כאן שעות," משך בכתפו בעוד הזוג הביט בו. "אל תהיו מאוכזבים."
"חייב להיות פתרון!" וויליאם התעקש. אדוארד משך בכתפו בשנית ושלף את הפלאפון שלו. וויליאם ואלכס התעלמו מאדוארד והביטו אחד בשני, הם היו מאוכזבים.
"אתה חושב ששווה לבדוק את הספר הזה?" אלכס הסתכל על הכריכה הזהובה.
"לא יודע," ענה בכנות. "אבל... אני מניח שאפשר לנסות, נכון?"
"אולי..." אלכס לא רצה לומר זאת, אבל הרגיש שזאת האמת. "אולי עדיף שהם ידחו את החתונה? לא לבטל רק... להזיז קימה, לזמן לא ידוע."
"זה תלוי בהם," וויליאם לחש לפני שנשק לאהובו.
"אני הולך לחדר," אדוארד הכריז והחל להתקדם, "מישהו כבר יבוא לקחת את העוגה והצלחות."
"והנה הוא הלך!" אלכס הכריז בדרמטיות מוגזמת.
"והנה הם חזרו!" וויליאם חיקה אותו.
"מי?" אלכס, שגבו פנה לכיוון המעבר, הסתובב לראות למי אהובו התכוון.
"אנחנו," דניאל לחשה, היא הייתה מאוכזבת.
יום מלא אכזבות.
"אין כלום בחדר הסודי," פיטר אמר, גם הוא כמובן, מאוכזב.
"אני מניחה שגם אתם לא מצאתם כלום, אהה?" השפילה מבטה.
"לא," וויליאם לחש. "כולם הלכו, טוענים שאין מה לעשות."
"אולי ההורים שלך הצליחו יותר?" אלכס ניסה לעודד, אך הם ידעו, עמוק בפנים, שגם אנה ומארק לא מצאו שום דבר בעל תועלת היכול לסייע להם.
וויליאם קם ממקומו והניח את הספר הזהוב חזרה על השולחן.
"אנחנו הולכים," דניאל קראה לעברו. וויליאם שמע צעדים וידע שדניאל ופיטר מתרחקים, יוצאים מהספרייה. הוא הקשיב להם, שמע כיצד הדלתות הכבדות נפתחות ואז נסגרות. כולם יצאו מהספרייה. טוב, כמעט כולם.
"אתה בא?" שמע קול קטן מאחוריו. וויליאם הסתובב, מביט באלכס באהבה גדולה. "מחר נהיה חכמים יותר."
"אנחנו נבלה את כל סוף השבוע שלנו בחיפוש אחר תשובה, נכון?" וויליאם פסע לכיוונו לאט.
"נקווה שלא," אלכס חייך.
"אתה יודע מה הבנתי פתאום?" וויליאם כרך את זרועו סביב אהובו. "גם יום ההולדת שלך יהיה ביום חמישי... מגניב, אהה?"
"אם אתה אומר," אלכס זרק בחוסר עניין.
"מה? זה לא רק באותו חודש, השנה זה גם באותו יום!" וויליאם נשמע נרגש. אלכס העדיף פשוט לשתוק.

בדיוק כמו ביום שקדם לו, גם את יום שישי העבירו וויליאם, אלכס, פיטר ודניאל במצוד אחר תשובה.
"די!" וויליאם דחף ספר חזרה למקומו על המדף.
"אז תלך," דניאל אמרה, מדפדפת בספר קטן שמצאה.
"אתם לא חייבים לעזור," פיטר אמר בשעה שעיניו רפרפו, לא באמת קוראות את המילים הרבות.
ארבעתם עמדו, שעונים על קירות או מדפי ספרים ובעיקר, מיואשים.
"היי," אנה התקרבה אליהם. "מה קורה?"
מאחוריה עמד מארק.
"גם הם לא מצאו תשובה," אלכס נאנח ודפק על ראשו את הספר שאחז. הוא היה עד כדי כך נואש.
"רעיונות?" וויליאם שאל, חוטף את הספר מידיו של אלכס- לפני שהבלונדיני יגרום לעצמו נזק בלתי הפיך.
"אני מצטער שהכול ככה," אלכס אמר לו. "במיוחד אתמול... זה היה...-"
"יום רגיל," קטע אותו. "אני לא יכול לבקש מהיקום שיעצור את הכול בשבילי, רק כדי שאחגוג יום הולדת."
"בסדר," נשק ללחיו. וויליאם החזיר את הספר למקומו והביט בכולם בייאוש.
"רעיונות?" שאל שוב.
"כן!" דניאל סגרה את הספר בחוזקה, הרעש שנגרם עזר לה לקבל את תשומת הלב המרבית ממעט הנוכחים. "נדחה את החתונה. אולי אפילו נבטל."
"מה?" פיטר היה המום. "אבל דני, חייב להיות פתרון אחר. אנחנו לא...-"
"אנחנו כן," קטעה אותו.
היא דחפה לידיו את הספר ויצאה מהספרייה, מותירה את האחרים לבהות באוויר המומים, ואת פיטר שבור לב.