Dark thoughts - vkook

Dark thoughts - part 13 .

נקודת מבט ג'ונגקוק :

הדרך לביתו של טאהיונג הייתה יחסית קצרה , מלווה בשקט מוחלט . ביתו של טאהיונג היה די קטן כשהבטתי בו כשהגענו , טאהיונג צעד במהירות לעבר הדלת ופתח אותה בעזרת המפתח שהוציא מתיקו , התבוננתי בו בשקט , נכנס לביתו וממשיך לצעוד לבפנים , אני לעומת זאת עמדתי בחוץ מחכה שיזמין אותי להיכנס.

כעבור חמש דקות טאהיונג הבחין בזה שצעדיי פסקו וצלילם כבר לא נשמע , הוא פסע לעברי והתחיל לגחך .

" אם אתה נהנה לעמוד בחוץ אז תהנה " אמר וגרם לי לרצות לחנוק אותו .

" אני לא נהנה לעמוד בחוץ אידיוט , אני מחכה שתזמין אותי " אמרתי והסמקתי לנוכח המשפט .

" להזמין אותך לאן ? " אמר טאהיונג משלב את ידיו .

" אוחחחחח להיכנס ! " צעקתי בייאוש והוא רק בהה בי והתחיל לצחוק , מסתובב שוב וממלמל " אתה מוזמן להישאר בחוץ מצידי כל היום " לפני שנעלם מן שדה ראייתי.

איישש אני אהרוג אותו !

נאנחתי בייאוש ופשוט נכנסתי לביתו , הסלון היה מעט חשוך , כך גם המטבח והשירותים , הכל היה מכוסה במין אפלה , מזכיר את אישיותו של טאהיונג , חושפת קצת מבשרה אך לא מספיק בשביל לחדור לבפנים ולראות מה באמת מתחולל שם .

אני עולה במדרגות ונכנס לחדרו של טאהיונג , מבחין בו שוכב על מיטתו שעיניו עצומות , גופו שכוב בנוחות , לא רציתי להפריע לו מאחר והוא נראה כל כך שלו כרגע אך הייתי חייב.

" הוד מעלתך אתה מתכוון להזיז את התחת שלך מהמיטה ולעשות את העבודה המטופשת ? " אמרתי בצעקה , גורם לו לפקוח את עיניו ולהיאנח בייאוש.

" כבר אמרתי לך , העבודה הזאת לא מעניינת אותי " אמר טאהיונג ועצם שוב את עיניו .

" פשוט בוא נעשה את העבודה !! " רטנתי בייאוש והוא התעלם מקיומי , כאילו מעולם לא פתחתי את פי . התקדמתי לעברו ופשוט קפצתי עליו , גורם לו להיאנק בכאב .

" חתיכ-- תרד ממני !! " צעק ואני המשכתי לשבת עליו , הוא ניסה להוריד אותי אך לא הצליח .

" אני אעשה את העבודה המטופשת הזאת רק תרד !! " אמר ואני חייכתי בסיפוק וירדתי ממנו , נשכב לידו .

" לא אמרת שאתה לא מתחבר אלי ? " טאהיונג שאל לפתע וגרם לי לפעור את פי .

" אנ..י נ..יסיתי להתחמק מהעבוד..ה " אמרתי והוא גיחך .

" טוב בוא נתחיל כבר " אמר וגרם לי להיאנח ברוגע .

" מה אתה חושב על אהבה אדון אני לא מתחבר לטאהיונג ? " שאל טאהיונג וגרם לי לגחך , לא באמת התכוונתי למה שאמרתי , אני מניח שזה היה הדבר ההגיוני ביותר שיכלתי למצוא באותו רגע.

אהבה . מילה כל כך קטנה עם כל כך הרבה כאב , היא טהורה ותמימה כל כך שלא ניתן להבחין בקוצים שהיא מסתירה , בסבל המתמשך שנאלץ לעבור.

" בולשיט " אני מסנן בכעס והוא מביט בי בהפתעה .

" למה בולשיט ? " שאל והסיססתי לרגע , לא הייתי בטוח אם כדאי לסמוך עליו , לפתוח בפניו את הכאב שקברתי במשך השנים הללו , את הדמעות שהסוויתי בחיוכים מזויפים , אך משהו בו, גרם לי לבטוח שהוא לא ישפוט אותי , שהוא לא ירחם עלי.

" כי בסוף הבן אדם שאתה אוהב פשוט שובר לך את הלב ומשאיר אותך כמו כלב ברחוב בתקווה שתצליח לעבור הלאה " אמרתי וניזכרתי בהכל .

" הו " היה כל מה שטאהיונג אמר ובכנות , שמחתי על זה , לא רציתי לפתוח את התפרים הישנים .

" רוצה לעשות משהו יותר כיפי מהעבודה המטומטמת הזאת ? " שאל וגרם לי לתהות על מה לעזאזל הוא חושב.

" מ..ה ? "

" להשתכר "

______________________________________

עבר המון זמן מאז שהעליתי פרק.

I'm sorry
מיאנה
מצטערת
ובכל שפה שתרצו.

הפרק ממש כושל אבל הרגשתי שהעלילה פשוט תקועה והייתי חייבת לעשות משהו סו כן להשתכר [ you know ]

לא חושבת שנשארו עוד קוראים לסיפור הזה אבל העליתי בכל זאת.