:נקודת מבט הכותבת
באותו היום שבו טאהיונג התעורר במיטתו עם הנגאובר נוראי וכוסות של אלכוהול זרוקות על הרצפה,המחשבות לא הרפו ממנו אפילו לדקה.הוא לא זכר שום דבר,אולי חוץ מהעובדה שהוא וג׳ונגקוק הגיעו אל ביתו במטרה לעשות את העבודה שנדרשה מהם אך מאז שהם עלו לחדר הוא אינו זוכר דבר.והעובדה שג׳ונגקוק דאג להתעלם ממנו שבוע שלם רק גרמה לו לחשוד שאכן קרה משהו באותו היום.בכל פעם שטאהיונג ניסה לתפוס אותו לבדו,הוא דאג להיעלם או להעמיד פנים כאילו טאהיונג לא שם ולהתחיל שיחות אקראיות עם אנשים שהוא לא דיבר איתם מעולם,מה שגרם לטאהיונג להתרחק ולעזוב אותו לשוחח עם אותו אדם בשקט.
אך כעבור שבוע לטאהיונג נמאס,וגם כי המורה התעקש כבר לראות לאן מתקדמת העבודה שלהם והעובדה שג׳ונגקוק מתנהג בדרך הזאת לא תרמה לעניין.לכן הוא החליט שהוא ידבר איתו למרות הכל גם אם זה ידרוש ממנו לדבר עם הנערים והנערות שיורדים עליו בכל יום אשר לומדים בתיכון שהוא כל כך תיעב.
״תלמידים אני מבקש שתסכמו את העמודי...״
טאהיונג לא התייחס לדברי המורה,במשך השיעור עיניו התמקדו בג׳ונגקוק אשר נראה כה מרוכז בדברי המורה להיסטוריה.הוא תיכנן איך הוא מצליח לתפוס את ג׳ונגקוק לפני שהוא יברח לו שוב והפעם הוא הבטיח לעצמו,הוא לא יתן לו לחמוק מעיניו בכזות קלות .לכן שהצלצול נשמע ברחבי בית הספר,טאהיונג זינק ממושבו ורדף אחרי ג׳ונגקוק אשר התחיל לרוץ לכיוון אולם הספורט.
״או לא לא אתה לא בורח יותר״ טאהיונג מלמל מתנשף כאשר הביט מסביבו,ג׳ונגקוק לא נראה בשום מקום,לא במגרש,לא במדרגות לא ב-
״המלתחות!״מילמל לעצמו ונכנס במהירות אל המלתחות רואה את ג׳ונגקוק מכופף מאחורי הארונית.ג׳ונגקוק אשר הבחין בטאהיונג,צרח בבהלה ונעמד במהירות מתכנן לברוח אך לפני שהספיק טאהיונג כבר דאג להצמיד את גופו אל הארונית,ג׳ונגקוק אשר הבין שאינו יצליח לברוח יותר פלט אנחת ייאוש.
״מה אתה רוצה?״שאל ג׳ונגקוק כאשר בלע את רוקו.
״למה אתה מתחמק ממני?״שאל טאהיונג.
״אני לא מתחמק ממך״אמר ג׳ונגקוק עיניו מביטות לכל מקום אשר הוא לא עיניו של הגבר שכה אהב.
״אתה כן אל תשקר!״
״תעזוב אותי אני לא!״ילל ג׳ונגקוק כאשר טאהיונג חיזק את אחיזתו בגופו.
״אז למה לעזאזל רצת והתחבאת?״ שאל טאהיונג,מתקיל את הנער שלפניו.
״אנ..י שיחקנו תופסת?״ספק אמר ספק שאל,מנסה לעבוד עליו אך לא נראה שטאהיונג קונה את התירוצים שהוא פולט.
״אל תעבוד עלי ג׳ונגקוק אני לא אידיוט.בכל מקרה רציתי רק לשאול אותך משהו״
״מ..ה?״
״מה קרה שבוע שעבר?״שאל טאהיונג.
״למה אתה מתכוו..ן?״
״שלא תעז להעמיד פנים שאתה לא יודע ג׳ונגקוק!עכשיו תספר לי מה קרה שבוע שעבר שהיית בבית שלי.העלבתי אותך?הכיתי אותך?מה לעזאזל קרה!ולמה מאז אותו יום אתה מתעלם ממני!״ צעק,מבהיל את הנער הקטן אשר נבהל והתכווץ מהפחד.
״ל..א קרה כלום טאהיונג אני נשב-״
״אל פאקינג תשקר לי!אני שונא שקרנים״
״אבל זאת האמת!״אמר ג׳ונגקוק,זיעה מרוחה על עצמו.
״ג׳ון ג׳ונגקוק אני נשבע ש-״
״מה קורה פה?״ג׳ימין נכנס במהירות למלתחות,מוצא את חברו עם מבט אבוד ואת טאהיונג שנראה עצבני מתמיד.ג׳ימין לא חשב שטאהיונג יכול להתעצבן הוא התחיל לחשוב שהוא לא מרגיש בכלל בגלל המבט האדיש שהוא עוטה כל הזמן על פניו.
״הו ג׳ימין ה-״
״אל תתערב גמד!אנחנו מדברים״אמר טאהיונג גורם לג׳ימין לנשוף בכעס מהשם שנתן לו.
״איך קראת לי?״אמר וקימץ את אגרופיו.
״ג׳ונגקוק אני לא אבקש שוב פעם,תספר לי מה פאקינג קרה בבית שלי!״שאל טאהיונג,הסבלנות שלו אבדה מזמן.ג׳ונגקוק בתגובה שתק ולא פצח את פיו.
״ג׳ון!״הוא צעק מתקרב אל הילד הקטן אשר נלחץ מהקרבה אשר הזכירה לו את אותו לילה בלתי נשכח,הוא החזיק את עצמו לא להתנפל על טאהיונג כמו שחלם.
״זהו זה חתיכת אידיוט!תעזוב את חבר שלי בשקט!אתה רוצה לדעת מה קרה שהוא היה אצלך?בוא אני אספר לך.אתם פאקינג התנשקתם!כן נכון מאוד אתה נישקת בן עכשיו תעזוב אותו בשקט למה הוא נלחם בעצמו לא לספר לך לא שאני יודע למה שהוא בכלל ירצה להתנשק עם מישהו כמוך בכלל״
״אנ..חנו מ..ה?ג׳ונגקוק זה נכון?״ שאל טאהיונג מנסה לעכל את המידע שקיבל.ג׳ונגקוק השפיל את פניו כאשר הבין כי לא הצליח להסתיר זאת יותר מהנער שאהב וממלמל בשקט
״כן״
YOU ARE READING
Dark thoughts - vkook
Fanfiction״ אני יודע שהדבר היחיד שהוא יעשה זה לברוח ממני,כי הוא לא יצליח להתמודד עם זה ג׳ימין,הוא לא יתמודד עם זה שהוא נישק גבר ״
