הלכתי במסדרון שקועה במחשבותי , (אני באמת צריכה להתרחק מכל האנשים שעושים לי רע )כשמור הלכה מוליי
התכוונתי לעבור מולה בלי להוציא מילה אך היא עצרה אותי
"לינוי תקשיבי בבקשה , אני חושבת שמגיע לי שלפחות תתני לי להסביר"
"מור אני באמת עצבנית ואני לא חושבת שאני יכולה לקיים איתך שיחה כזאת בלי שאני אעשה משהו שאני אתחרט עליו."
המשכתי ללכת לכיוון הלוקר שלי והכנסתי את הספרים פנימה, כשסגרתי את הלוקר שמעתי ברמקול של בית הספר
"כל התלמידים של מגמות ביולוגיה וכימיה מכל השכבות מתבקשים להגיע לאודיטוריום בתוך חמש דקות"
פאק. יופי זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו
הלכתי לכיוון האודיטוריום שלפתע ילדה נתקעה בי וקיבלתי מכה בראש , היא הזכירה לי את אותו לילה, רגע אחד הרגשתי חבטה גדולה ורגע אחרי הייתי מוטלת על הרצפה , העיניים שלי היו פקוחות הן ראו הכל ,האוזניים שלי שמעו את הצעקות .
הסתכלתי על היידים שלי , הן היו מלאות בדם , אני לא יודעת אם בדם שלי או שלו.
הדבר העיקרי שחרוט במוחי היא התמונה המזעזעת שלו.
"לינוי?" קולו של ליאור הוציא אותי מהמחשבות "הכל בסדר?"
"כן בטח" השבתי טיפה מובכת מהעובדה שהוא ראה אותי בוהה בנקודה מסויימת במשך דקות רבות
"אני חייבת ללכת" המשכתי ורצתי לאודיטורים
נכנסתי והתחלתי לעלות במדרגות לכיוון נועה שסימנה לי בידה לבוא . נועה איתי בכימיה אנחנו עושות את הניסוי ביחד.
נעצרתי לשנייה שראיתי את עומר יושב , ממש ליד המדרגות מולי .
אדיוט שחושב את עצמו . שקרן.
הוא הסתכל עליי , כמובן שקשה לו להימנע מלעצבן אותי "את , את לומדת ביולוגיה?"
לא עניתי לו , עשיתי את הפרצוף הכי עצבני ושונא שיכולתי והמשכתי לעלות במדרגות.
כשהסתיימה ההרצאה שהייתה דווקא מעניינת והחלו כל התלמידים לצאת עברתי מול עומר ונתתי לו מכה בכתף, בכוונה . שילמד שאיתי לא מתעסקים.
"הופה , מה קרה פיתחת אומץ?" הוא ענה משועשע
"בטעות " גיחחתי "למרות שבטעויות אתה מבין יותר טוב ממני "
"למה את מתכוונת?" שאל מבולבל
"אוי , הרי אותך עשו בטעות" צחקתי והלכתי משם לפני שנתתי לו הזדמנות להגיב , צוחקת למראה הפרצוף העצבני שלו
"לינוי " המורה שלי ניגשה אליי "פיליפ רוצה שתיגשי לחדר שלו
הלכתי לחדר של פיליפ , מתפללת שהוא מצא עבורי פתרון , אני עם לירון המכשפה לא נשארת עוד דקה אחת באותו המרחב.
דפקתי בדלת ופתחתיאותה קצת
"אה, טוב שבאת " אמר פיליפ "היכנסי בבקשה"
נכנסתי והתיישבתי מולו
"תראי אני מאמין שלכל בעיה יש למצוא פתרון , מה הבעיה עם החדר שלך?"
"רבתי עם השותפות שלי לחדר ואני לא מתכוונת להישאר שם---"
"אפ אפ " הוא קטע אותי בביטול " אם לא תתמודדי עם ריב מטופש איך תתחשלי לחיים?"
הבטתי בו בפרצוף מעוקם " אבל פיליפ בבקשה , אמרתי שלא אחזור , איך אתה נותן לי ככה לחזור עם הזנב בין הרגליים"
"כמו שאמרתי לכל דבר יש פיתרון" הוא נעמד וסימן עם ידו על הדלת" עכשיו לכי תמצאי את שלך
קמתי ויצאתי משם .
יופי.במה זה בדיוק עזר לי ?
יצאתי החוצה לנשום אוויר , מצאתי גן קטן שעוזר לי לחשוב שאני עצבנית. הגעתי למסקנה שאני באמת חייבת לעבוד על העצבים שלי.
פתאום הרגשתי יד שמכסה את פי , נאבקתי במי שזה לא יהיה כדי להשתחרר מאחיזתו , אך הוא לא וויתר וגרר אותי איתו . ניסיתי לראות את הפנים שלו ולא הצלחתי הוא שחרר אותי ליד היער שצמוד לפנימייה
"אז" עומר אמר בחיוך מרושע "את חושבת שאת חכמה ?"
"הפעם הגזמת! אבל מי אתה חושב שאתה עומר , המושל האיטלקי?" אמרתי והתחלתי ללכת למקום שממנו באנו
"תעני!"הוא צעק עליי ועצר אותי בו זמנית
"אני הולכת מכאן"השבתי בעצבנות והשתחררתי ממנו
הוא תפס בי חזק ולא שיחרר "עכשיו אני אלמד אותך מה זה להתעסק איתי"
נהנתי מעצם המחשבה לעצבן אותו אז המשכתי" אז אתה לא רק נראה טיפש אתה כזה באמת"
הוא שיחרר אותי ותפס לי את הפנים, הוא דחף אותי בחוזקה על אחד העצים , וכשנישמותיו מורגשות על פניי הוא הסתכל בי במבט עצבני, כזה שמעולם לא ראיתי אצלו קודם וצעק עליי "זאת פעם אחרונה שאת מעיזה לדבר אליי ככה , זה ברור??"
YOU ARE READING
זיכרון גורלי
Romanceלעיתים האהבה מסוכנת, לא צפויה וכואבת , יש דברים שקורים ללא סיבה ויש דברים שקורים מסיבה מסוימת. לעולם לא ניתן לדעת מה צופה לך הגורל ומה עומד להתרחש, אך בסופו של דבר הכל מסתדר מעצמו- זוהי דרכו של העולם... זהו סיפורה של לינוי בת 17 שמגיעה לפנימייה חדשה...
