"הערתי אותך?" הוא לחש בעודי מתכסה בשמיכה
"לא, לא ישנתי . עומר לא ענית לי , מה אתה עושה פה?"
"בואי נראה, מה השעה עכשיו?"
"עומר!" אני שונאת שהוא מתחכם
"אל תהיי עקשנית , תעני" הוא אמר בזמן ששם את ידו על השמיכה שכיסתה אותי
"אחת בלילה , מה זה קשור?"
הוא הוציא מכיסו קופסא של טבעת והביא לי אותה "יום הולדת שמח " הוא אמר, נישק אותי על הלחי , קם מהכיסא ויצא מהחדר . השאיר אותי במיטה המומה .
מישהו מוכן להסביר לי מה הקטע שלו ? קודם הוא עם רעות אחר כך הוא בא אליי ואז חוזר לרעות ומגן עלייה ועכשיו זה?
פתחתי את הקופסא ובפנים הייתה טבעת זהב , אני לא יודעת אם לענוד אותה או לא . אני לא רוצה להיות משחק שלו ואם אני אענוד אותה הוא יבין שהוא חשוב לי ומצד שני זה חזק ממני , אז ענדתי אותה והלכתי לישון.
בבוקר התייצבנו כולנו בשש בבוקר ביער , בזמן שפיליפ הסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות אני הסתכלתי על אצבעותיי וכך גם עומר
התחלנו כולנו לשתול פרחים וצמחים ועקרנו עשבים שוטים.
"אני לא מבינה בשביל מה אנחנו עושים את כל זה אם אף אחד גם ככה לא נכנס לפה" רטנתי
"פיליפ אולי תוותר לה ? היום זה היום הולדת שלה" מור פנתה אליו
"לא אני לא רוצה שיוותרו לי " אמרתי מהר
"יופי אז תעבדו , עוד שעה אתם תוכלו ללכת "
"מאיפה לך הטבעת?" ליאן אמרה אחרי שפיליפ הלך "היא מאוד יקרה"
אני הסתכלתי על עומר והוא היה נראה מוטרד "לא עניינך" השבתי לה
" ראית רעות , עכשיו היא גונבת גם תכשיטים חוץ מחברים" היא פנתה לרעות ושתיהן צחקו
"אם זה מה שנוח לך לחשוב" אמרתי ועומר חייך
"רעות אנחנו יכולים לדבר?" עומר ניגש אליה והם הלכו לצד , בזמן שכולם עבדו מצאתי את עצמי מסתכלת עליהם זה לא נראה כאילו הם רבים.
"את בחיים לא תהיי איתו"
"מה?" השבתי לליאן בזמן שהסטתי את מבטי מהם
"עם עומר , ראיתי איך את מסתכלת עליו"
"הוא סתם שחצן אני שונאת אותו , אין לך מה לדאוג." אמרתי והמשכתי בעבודה
את כל שאר היום העברתי מול הארון עם מור ,מנסות להחליט מה ללבוש למסיבה
"עם מי תלכי?" שאלתי אותה בדאגה
"ומי אמר שחייב ללכת למסיבה עם בן זוג?" היא השיבה והוציאה גינס ארוך משופשף וחולצה שחורה עם מחשוף מאחורה
"קחי" זה יהיה יפה עלייךכמה שעות אחר כך מצאנו את עצמנו אני ומור לבושות ומאופרות מתכננות איך לברוח מבית הספר בלי שישימו לב שאנחנו לא שם . מור חיכתה לי בכניסה לבית הספר ואני חיכיתי שהמזכירה תצא מהמזכירות כדי לחתום בשמה על אישור יציאה, שהשומר יתן לי ולמור לצאת . אבל למען השם האישה הזאת מכורה לעבודה.
לפתע היא קמה , כנראה לשירותים ואני ניצלתי את ההזדמנות ונכנסתי למזכירות , פתחתי את המגירה ולקחתי דף של אישור יציאה , חתמתי בחותמת על המקום המתאים והכנסתי את הדף לכיסי
"מה את עושה כאן?" קולו של רונן הקפיץ אותי
"אני מחפשת..אמ" חיפשתי תירוץ מספיק הגיוני
"ועוד לבושה ככה?" את יוצא לאן שהוא ? " הוא חשד
"האמת שזה היום הולדת שלי היום ואני ומור עשינו יום כיף והתלבשנו יפה כדי שאני ארגיש פחות מתוסכלת "
"אוקיי אבל עוד לא ענית לי מה את עושה פה"
"חיכיתי למזכירה כדי שתתקשר לאבא שלי "
"אני חושב שאת משקרת" הוא השיב והרים גבה
"אוקיי ניצחת אני אומר לך את האמת" התאמצתי ככל שיכולתי להסתיר את היציאה שלי ושל מור
"נו אני מקשיב"
"חיפשתי את הכתובת של עומר ,אתה יודע שאני מתה עליו הרי ורציתי לכתוב לו מכתב ולשלוח את זה לשם , אני מצטערת אני לא יעשה את זה יותר" אמרתי ופניתי ללכת
"לאן את הולכת רפאל?"
איזה מוזר הוא למה הוא קורא לי בשם משפחה שלי ? טוב בכל מקרה הייתי חייבת להמציא לו משהו
"אני מתה מבושה ,בבקשה אל תגלה לאף אחד"
"בסדר תלכי " הוא השיב"מה לקח לך כל כך הרבה זמן"?" מור צעקה " אני קופאת"
"לא משנה בואי השגתי את זה , הראינו את האישור לשומר ורצנו למונית שחיכתה לנו
בכניסה למסיבה ראיתי את ליאור שחיכה לי שם , הוא ניגש אליי ומור השאירה אותנו לבד.
"היי , את נראת ממש יפה"
הסמקתי.
"טוב בואי ניכנס " הוא אמר ולקח אותי פנימה
נכנסנו פנימה ונבהלתי למשמע הצעקה
"הפתעה"
YOU ARE READING
זיכרון גורלי
Romanceלעיתים האהבה מסוכנת, לא צפויה וכואבת , יש דברים שקורים ללא סיבה ויש דברים שקורים מסיבה מסוימת. לעולם לא ניתן לדעת מה צופה לך הגורל ומה עומד להתרחש, אך בסופו של דבר הכל מסתדר מעצמו- זוהי דרכו של העולם... זהו סיפורה של לינוי בת 17 שמגיעה לפנימייה חדשה...