הייתי מופתעת מהנשיקה אבל ישר התעלתי על עצמי ודחפתי אותו ממני
"מי אתה חושב שאתה אה? אתה לא יכול לבוא ולעשות מה שבא לך אני לא בובה" צעקתי עליו הסתובבתי וחזרתי לכיתה
כשנכנסתי כנראה שנראתי נסערת כי כל המבטים הופנו אליי , התיישבתי במקום
"טוב לפני סיום השיעור יש היום אסיפה בחדר המנוחה אחרי ארוחת הערב , עכשיו לכו תעלו על בגדי ספורט"
אני ומור התלבשנו במלתחות כשרעות נכנסה למלתחות עם אחת מהחברות שלה , היא נראתה מותשת
"נו ומה נעשה?" רעות צעקה עליה ,כנראה הן היו באמצע שיחה סוערת
"כלום רעות, את לא קולטת שאין לך מה לעשות , פיליפ לא מוכן לשנות לנו קבוצה את תקועה עם עומר"
"ואם נמצא מישהו שיתחלף איתנו?"
"הוא לא מרשה "
"הוא לא צריך לדעת"
"לינוי?" מור כנראה דיברה על משהו ואני הייתי עסוקה בלהקשיב למטומטמת הזאת
"מה אמרת ? סליחה"
"שליאן מאיימת עליי"
"מה???" השבתי מזועזעת "אף אחד לא מאיים על חברה שלי !"
"ומה תעשי בדיוק?" היא השיבה במבט חשוד
"עוד תראי" התגבש במוחי רעיון
המורה לספורט שמה מוזיקה וכולם החלו להתעמל עומר ואני מידי פעם הגנבנו מבטים אחד לשני ואני ומור קיפצנו במרץ עם תום שדאג להתיש אותנו ולהצחיק אותנו בו זמנית
פתאום מזווית העין ראיתי את ליאן
"שתקפץ השמנה, תאמיני לי שאחרי שאני אגמור איתה היא לא תקפץ יותר"
מור צחקה "עזבי את זה כבר"
אחרי שהתקלחנו נכנסנו לחדר האוכל לאכול צהריים אני ישבתי עם דף ועט וכתבתי מכתב
מור ותמיר לא הבינו מה פשר העניין
"את כותבת מכתב אהבה? " תמיר צחק
"תצחק תצחק , אני חושבת שעוד מעט תצחק יותר
"מה?" שניהם הסתכלו אחד על השני
"כלום , תבינו הכל עוד מעט" חייכתי "כולם פה עכשיו נכון?"
"כן" שניהם אמרו בחשד ביחד
"יופי בואי" שמחתי
" לאן??" היא אמרה בחשש
"לחדר מורים"
אני ומור התגנבנו לחדר המורים , למזלנו כולם היו בחדר האוכל
"קחי את המעטפה הזאת ושימי אותה על השולחן של רונן"
"מה עשית?"
"נו שימי את זה אין זמן, אני אשמור שלא יבואו"
היא נכנסה מהר לחדר של רונן ואחרי שניות ספורות יצאה וברחנו משם
הזמן של הצהריים זה זמן חופשי וכולם או לומדים או עושים משהו בחדר המנוחה. אני ומור ישבנו בחדר המנוחה עם חן והעלינו זכרונות מהחטיבה , לפתע לירון הגיעה
"מור את יכולה לדבר רגע?"
"כן בואי" היא קמה ועלתה איתה לחדר
"אני לא סובלת אותה" חן אמרה מיד
"עזבי חבל לבזבז אוויר על חסרת מוח כמוה"
"תראי מי בדיוק נכנס " היא השיבה בחיוך
ראיתי את עומר ותום נכנסים לחדר מנוחה ומתקדמים לעברנו
"אני עפתי" השבתי וקמתי במהירות
הלכתי לגן עם האוזניות שלי ונשכבתי על הדשא , חשבתי על עומר . אני מודה . אבל אין שום סיכוי שאני אתן לו להתקרב אליי ולפגוע בי . אני לא אהיה אחת מהברביות שלו , אני יודעת שזה לא מה שאיתי היה רוצה.
בארוחת הערב אני זאת שהסתכלה הרבה על עומר, אני חושבת שאני מתחילה להכיר בעובדה שכן יש לי רגשות אליו, שתמיד היו, מהרגע שהכרתי אותו , פשוט הדחקתי...
רונן ניגש לשולחן להזכיר לי ולתמיר את תורנות המטבח אחרי הארוחה ומיד אחר כך הוא ופיליפ ביקשו את תשומת הלב של כולם . כולם השתתקו ואני נתתי מכה למור עם מרפקי וחייכתי חיוך שבע רצון
פיליפ פתח ואמר" היום שרונן הגיע לחדרו הוא ראה מכתב שנשלח לו על ידי אחת מהתלמידות אני אקריא לכם את תוכנו"
"רונן אהובי , אני כותבת לך את המכתב הזה בתקווה שתשים לב אליי יותר , אני יודעת שרומן בין מורה לתלמידה זה דבר אסור אך תשוקתיי אלייך לא נותנת לי מנוח ואני חולמת עלייך כל רגע ביום . אני מבקשת ממך שגם אם זה לא נאה בעינייך תנסה להכיר בי ובאהבתי אלייך "
כל התלמידים צחקו ופיליפ המשיך , "המכתב הזה לא נשלח בעילום שם , להפך הוא חתום"
כל התלמידים הסתכלו אחד על השני , כנראה שהם חשבו שמישהו מותח את רונן ועכשיו עלתה במוחם המחשבה שלא כך הדבר.
"ליאן בואי מיד לחדר המנהל , מה שעשית הוא דבר חמור מאוד ואת יודעת טוב מאוד שהתקנון אוסר זאת"
תמיר ומור הסתכלו עליי ואני צחקתי "אמרתי לך שהיא תשלם"
YOU ARE READING
זיכרון גורלי
Romanceלעיתים האהבה מסוכנת, לא צפויה וכואבת , יש דברים שקורים ללא סיבה ויש דברים שקורים מסיבה מסוימת. לעולם לא ניתן לדעת מה צופה לך הגורל ומה עומד להתרחש, אך בסופו של דבר הכל מסתדר מעצמו- זוהי דרכו של העולם... זהו סיפורה של לינוי בת 17 שמגיעה לפנימייה חדשה...
