זיכרון גורלי

פרק 28

"אני חושב , אני לא בטוח שאולי חסר עוד חלק בתליון" עומר השיב ואני הוצאתי את התליון מתוך חולצתי 
"צריך גם את התליון של תמיר כדי לבדוק את זה " אמרתי בזמן שקמתי לעבר הדלת . עומר קם בעקבותיי
בדיוק כשהתכוונו לצאת רונן נכנס "לאן אתם הולכים? שכחתם שאתם בעונש?"
"לא , לא שכחנו רק רצינו לצאת דקה---"
"טוב עכשיו אני פה" רונן קטע אותי "ואתם לא הולכים לשום מקום
אני ועומר סידרנו את הספרייה במשך שעה בזמן שרונן הסתכל עלינו, הגעתי למסקנה שהוא ממש משועממם.
"טוב סיימנו פה , עכשיו אפשר ללכת ? " עומר שאל בתקיפות
"משוחררים" הוא ענה בחוסר שביעות רצון ולפני שהספיק לומר מילה נוספת אני ועומר כבר היינו מחוץ לספרייה 
"אוקיי קורה פה משהו ושניכם הולכים להסביר לנו מה" מור וליאור עמדו מחוץ לספרייה וחיכו להסבר
"אין לנו זמן בשבילכם" עומר השיב והתכוון ללכת משם"
"זה קשור לתליון שהבאתי לך נכון?" ליאור פנה אליי 
הסתכלתי על עומר " עומר תתקשר לתמיר ותגיד לו לבוא לכיתה , אני חושבת שהגיע הזמן לשתף אותם במה שקורה"
מור היא ילדה חכמה ואני סומכת עליה , וליאור יכול לעזור לנו עם הכספת . 
אני תמיר ועומר ישבנו בכיתה עם מור וליאור והם הקשיבו בדריכות לכל הסיפור , ומדי פעם שאלו שאלות 
"רגע רגע" מור הניפה את ידייה כאות ניצחון "תוציאו שניכם את התליונים ותחברו אותם "
אני ותמיר הוצאנו את התליונים וחיברנו אותם , כולם הסתכלו טוב על התליונים שהפכו לתליון אחד ולא היה נראה ששום חלק חסר . 
כולם עקמו את פרצופם באכזבה "יופי חזרה לנקודת ההתחלה" אמר ליאור וביטא את המחשבות של כולנו
"טוב אני לא יודעת מה איתכם אני גוועת , יש עכשיו ארוחת ערב" מור אמרה
"טוב אז נלך לאכול ומחר ניפגש בספרייה בסוף הלימודים" תמיר סיכם וכולנו הלכנו לחדר האוכל
בחדר האוכל ישבנו כולנו ביחד , דבר שאף אחד מאיתנו לא היה רגיל אליו , עומר התיישב לידי ויכלתי לראות את המבטים הקנאים של ליאן ורעות . 
"אוף נו עכשיו נשבור את הראש עד שנבין מה הקטע של הכספת הזאת" מור התחילה את השיחה
"אולי זה סתם וצריך בכלל מפתח רגיל?" ליאור העלה רעיון
"מתי הטיול השנתי של כיתות י'ב?" שאלתי 
עומר חייך וראיתי שהבין את הרעיון שגיבשתי במוחי "בעוד יומיים" 
"יופי , כשהם בטיול אנחנו נוכל להיכנס למשרד של פיליפ כמה שנרצה" המשכתי
"ומה עם המזכירה?" מור שאלה בדאגה
"זה לא בעיה כבר נמצא דרך לעכב אותה, עליי"  תמיר אמר בעודו מחייך חיוך ערמומי
לפתע בין כל הדיון הסוער הזה הרגשתי את ידו של עומר על ידי שלי . בדיוק באותה שנייה ליאן התייצבה ליד השולחן שלנו , ברור לכולנו שרעות שהשקיפה מרחוק היא זו ששלחה אותה.
אני ניערתי את ידו של עומר מידי ונתתי לו מבט מזהיר.
"עומר אני יכולה לדבר איתך רגע?"היא שאלה אותו בהתחנפות
"אני עסוק עכשיו" הוא ענה לה בקרירות , ליאן פנתה ללכת אך רעות הגיעה במהירות
"כבר שכחת מי החברים האמיתיים שלך? התחלת להסתובב עם אנשים שלא מתאימים לך! ואתה יודע מה? אתה ממש לא שווה אותי , אתה יכול ללכת אליה" היא הצביעה עליי , ואני קמתי דחפתי אותה מדרכי והלכתי לחדר . אין לי כוח להתעמתויות מיותרות .
ליאור נכנס לחדר אחריי . 
"אל תתייחסי אליה , היא מחפשת סיבות לריב" הוא אמר בזמן שסגר את הדלת 
"אני לא , פשוט אין לי כוח לריב איתה"השבתי בזמן שסידרתי את הבגדים שהיו זרוקים על המיטה
הוא התקרב ולקח את החולצה שהייתה בידי והניח אותה חזרה על המיטה 
"אני חושב שאת צריכה להיות עם מישהו שיכבד אותך ויאהב אותך באמת , עומר לא בשבילך" 
"מי אמר שאני רוצה את עומר?" אמרתי בתקיפות 
"מי אמר שאת צריכה להגיד?" הוא התקרב יותר ואני נלחצתי 
"תראה ליאור אין לי מושג לאן אתה חותר אבל אני באמת לא רוצה כלום עם אף אחד" 
"הייתה לי הרגשה שתכחישי , אבל רק שתדעי שאם אי פעם תתחרטי אני פה"
הוא אמר , הסתובב על עקבותיו ופתח את הדלת .
כשליאור התכוון לצאת עומר מעד פנימה 
"אתה הקשבת לנו?" צעקתי לעברו