זיכרון גורלי

יום ראשון ללימודים , אני עומדת ליד הלוקר שלי מנסה לפתוח אותו עם המפתח שנתנו לי .
מור עומדת לידי ,נראת לי קצת שקועה בעולם שלה.
"הלוקר הזה לא נפתח" רטנתי בקול
 פתאום הגשתי מישהו הודף אותי אחורה מסובב את המפתח ופותח את הלוקר
הסתובבתי וראיתי ילד מחייך אליי היה לו שיער חום קצת יותר גבוה ממני עיניו ירוקות
"בבקשה" אמר 
"לא ביקשתי את עזרתך "השבתי
מור הסתכלה עליי בפרצוף שאומר -תגידי תודה, ותשתקי.
"אני רואה שנימוס זה לא הצד החזק שלך"
"אני רואה שאתה לא צריך בדיקת עיניים"הסתובבתי ללוקר ,דחפתי את הספרים וטרקתי את הדלת
"אני מצטערת בשמה" מור אמרה 
"מור תסתמי ,לא מצטערת ולא נעליים , יאלה בואי נלך"
הלכתי במורד המסדרון וגררתי אותה איתי 
"אין בעד מה " אמר הילד והלך לכיוון אחר
"מה הבעיה שלך לינוי? , הוא ניסה להיות נחמד" אמרה מור
"מור,שלא ישחק לי אותה מלאך , זו ממש לא הייתה המטרה שלו די להיות תמימה "
"עוד פעם את עם האידיאולוגיות בשקל שלך, בואי בואי לשיעור" השיבה לי וגילגלה עיניים
בסוף השיעור האחרון יצאתי משער בית הספר,חיברתי אוזניות והתנתקתי מהעולם ,לפתע הסטתי את ראשי הצידה והוא ישב שם, אותו ילד מהבוקר .
הוא קם והחל ללכת לכיווני , אני לא עצרתי
"חכי רגע"תפס בידי ואני הסתובבתי

מה הוא רוצה ממני מה??

"מה יש?" עניתי בקרירות
את תמיד כזו נחמדה?"צחקק
"לא , אתה פשוט משהו שונה אז החלטתי להיות נחמדה היום במיוחד"עניתי וגלגלתי עיניים
"את צריכה עזרה למצוא את המעונות?"ענה מתעלם מעקיצתי
"אני נראת לך כמו מישהי שזקוקה לעזרה?"
הוא לא ענה רק לקח את ידי והחל ללכת 
"אולי תעזוב אותי? ברוך השם יש לי רגליים אני יודעת ללכת לבד"
הוא עצר והביט בי "מה יש לך ?" התקרב אליי , הוא אחז במותניים שלי בחוזקה כך שלא יכלתי להשתחרר מאחיזתו
"כלום , לא מכירה אותך ואין לך זכות --"
"נראה לי עדיף שתשתקי , הרבה יותר יפה לך " הוא קטע אותי
"נראה לי שעדיף שתשחרר" עניתי 
"נחיה ונראה"נתן לי מבט וגיחח . 
בבת אחת אחיזתו השתחררה ממני ואני המשכתי ללכת 

נכנסתי למעונות , מחפשת את החדר שלי, לפי מה שהבנתי אני בחדר עם מור ועם עוד ילדה שאני לא מכירה.
מור ואני חברות ילדות , היא יודעת הכל עליי מלבד דבר אחד , דבר שאני לא מסוגלת לשתף, זה קרה מזמן , הפלאשבק חוזר אליי בלילות ולפעמים הוא מופיע סתם ככה, הייתי קטנה ואני זוכרת חלקים מעטים מהאירוע ששינה את חיי
מאז אותו מקרה משהו בי נשבר , אני לא מסגלת להכניס אף אחד ללב.
"היי " מור הצטרפה להליכתי במסדרון וקטעה את מחשבתי
"היי"עניתי המשכנו ללכת מספר צעדים והגענו לחדר
"מוכנה?" היא שאלה והסתכלה עליי 
"מוכנה " עניתי בחיוך
מור פתחה את החדר ושתינו נכנסנו 
היו שלוש מיטות , ארון בגדים ומקלחת . חדר רגיל ונורמטיבי יחסית לפנימייה .
"שלום אני לירון" שמעתי קול מאחורי , אני ומור הסתובבנו וראינו ילדה יפה עומדת בכניסה
היא הייתה לבושה בחצאית קצרה שערה ארוך ושחור , עינייה כחולות ולראשה כובע מצחייה הפןך
"שלום, אני לינוי וזו מור" עניתי בחביבות
"אוי ואבוי , אני חושבת שהיא חולה"ענתה מור מתלוצצת 
"את ממש מצחיקה " החזרתי לה וגילגלתי עיניים 
"לא הבנתי " אמרה לירון במבוכה קלה
"היא פשוט לא נחמדה אף פעם " מור הסבירה לה 
היום היה ארוך אז פשוט התקלחנו כל אחת בתורה ונכנסנו לישון 
 בלילה הגיע אליי חלום , אני עומדת במקום בו הכל קרה , על החול שיערי מתנופף ברוח אני מסתכלת מסביבי כולם  אך צועקים , אני מתחילה לרוץ , אני צועקת בקול חנוק מבכי אך שום קול לא יוצא מפי
"אני כאן , אני כאן , תבואי" קול הדהד ברחבי המקום
התעוררתי באמצע הלילה בבהלה , קמתי ויצאתי מהחדר.
הלכתי למטבח ומזגתי לי כוס מים
"את מודעת לכך שאסור לך להיות כאן בלילה?" הסתובבתי למשמע הקול