"מאיפה יש לך את זה ?" עומר זינק מהמיטה , אני לעומת זאת החבאתי את התליון שלי עמוק בתוך החולצה
"זה הגיע במשלוח בדואר לפני חמש דקות" הוא השיב מבולבל, לא מבין ממה אנחנו עושים עניין
"בן אדם שלח את זה?" תמיר שאל והסתכל על עומר
"כן" הוא ענה ולפני שהספיק להמשיך עומר ותמיר פרצו בריצה מהחדר
"מה יש להם?"
יופי הם מתנהגים מוזר ואני זאת שצריכה לחפות עליהם . נהדר.
"אממ כלום פשוט זה תליון שסבא של תמיר הבטיח לקנות לו , הוא פשוט לא ראה אותו הרבה זמן , הוא כנראה לא רוצה לפספס אותו "
"אבל זאת הייתה אישה" הוא התבלבל יותר
"אישה?" הופתעתי "אתה יודע איך קוראים לה?"
"לא , אבל היא הייתה ממש מוזרה " הוא פיהק ואחר כך הוסיף "אני הולך לחדר שלי
אחרי שתום הלך התיישבתי על המיטה מחכה שתמיר ועומר יחזרו , על השידה הייתה מונחת תמונה של עומר עם ילדה קטנה , דומה לו מאוד , זה הזכיר לי עד כמה אני מתגעגעת לאחי
אחרי כעשר דקות הם נכנסו מתנשפים
"נו גילתם משהו?"אמרתי בלחץ בזמן שכססתי את הציפורניים
"עומר תסביר לה אני הולך למטבח להביא לנו משהו לשתות ,מצפה לנו לילה ארוך" אמר תמיר בעודו מתנשף ויצא מהחדר
"נו?" אמרתי לאחר כמה שניות של שתיקה מותחת
"זו הייתה עמליה" הוא אמר בעודו חושב על משהו
"ידעתי שהיא יודעת משהו" חשבתי גם אני "אבל רגע היא אמרה לכם משהו? "
"לא פשוט השומר עיקב אותה ביציאה עם האישור וכשהגענו ראינו אותה בתוך המכונית , אבל לא הספקנו לדבר איתה"
"ולמה תמיר אומר שיש לנו לילה ארוך?"
"כי אנחנו נצטרך לפרוץ למשרד של פיליפ" הוא אמר וחייך , איך הוא אוהב להסתכן
"הכספת" אמרתי , יותר לעצמי
האמת שעומר לא חייב להתערב בזה , זה לא העניין שלו . הוא פשוט מחפש משהו להתעסק בו במקום הזה ואני לא יודעת אם אני רוצה שהוא יהיה חלק בזה או לא .
תמיר נכנס לחדר וקטע את מחשבותיי , בידו שקית עם בקבוק מיץ וכוסות
"טוב חשבתי על משהו בדרך לפה "
אני ועומר התיישבנו על המיטה ותמיר מזג מיץ לכל אחד ואז הסביר
"את ועומר תיכנסו למשרד עם שני התליונים ותפתחו את הכספת ואני אשמור בחוץ"
"כן ואם מישהו יבוא ?" לא רציתי להסתבך יותר
"אני אדפוק על הדלת פעמיים אז תהיו קשובים"
המשרד היה חשוך אבל היה קל לפרוץ אותו , המפתח כמובן היה במגירה של המזכירה
עומר ואני נכנסנו בעוד תמיר נשאר לשמור בחוץ . עומר פתח את החלון
"שיהיה לנו מאיפה לברוח " הוא לחש וניגשנו לכספת
חיברנו את החלק החסר לתליון ואז הכנסנו אותו למקום המתאים בכספת , שום דבר לא קרה. זה לא נפתח
לפני שהספקנו לנסות משהו נוסף נשמעו הדפיקות שלא רצינו לשמוע ועומר תפס בידי ושנינו יצאנו מהחלון , התיישבנו על הדשא באכזבה , הרגשתי אותו מסתכל עליי בעודי תולשת עשבים בתסכול
"אל תדאגי אנחנו עוד נמצא את מה שיש שם"
"חשבתי שנפתח את הכספת הזאת היום ונוכל לחזור לחיות נורמאלי"
לפתע ראינו אור של פנס ועומר זינק וגרר אותי איתו מאחורי השיח מסמן לי בידו להיות בשקט
אחרי שרונן עבר הבנו שנצטרך להישאר שם עוד כמה דקות, ליתר ביטחון .
"איי" נפלטה מפי זעקת כאב אחרי שמעדתי ונפלתי אחורה על שיח הקוצים
עומר הביט בי בדאגה והרים אותי
"מה אתה עושה?" לחשתי
"לוקח אותך לבניין הישן , זה יותר בטוח גם קר פה"
"הוא הרים אותי לבניין הישן כשנכנסנו הוא הוריד אותי ועלינו לקומה העליונה , הוא פרץ את הדלת של אחד החדרים והתיישבתי על הספה.
הוא הושיט את ידו ואני הנחתי עליה את ידי
"כשנגיע לחדר אני אוציא לך את הקוץ"
"לא זה בסדר אני אלך לחדר שלי , אני אוציא את זה לבד"
"תפסיקי להתעקש , את באה איתי וזהו"
"אני באמת לא מבינה אותך , למה אתה כל כך רוצה לעזור לי?"
הוא צחק " כי אכפת לי ממך , גם אם את לא חושבת ככה"
"אז למה אתה רב איתי כל הזמן?" שאלתי מבולבלת
"את זאת שרבה איתי מהיום הראשון , אבל אם את כל כך מעוניינת לדעת אף פעם לא היה לי קשה כל כך להשיג משהו שרציתי"
התכוונתי להגיב אבל צלצול הטלפון קטע את השיחה
"הודעה מתמיר , אני אתקשר אליו להגיד לו שהכל בסדר" הוא אמר בעודו קורא את ההודעה
בבוקר שלמחרת לא הייתי מרוכזת בניסוי , חשבתי על מה שעומר אמר לי כל הזמן , מעצבן אותי שהוא יודע איך להשפיע עליי . בצהריים כשנכנסתי לספרייה עומר כבר ישב שם ונראה מאוד מרוכז במשהו
"מה אתה עושה?" שאלתי והתיישבתי בכיסא לידו"
"אני חושב שהבנתי למה הכספת לא נפתחה אתמול" הוא השיב והביט בעיניי
YOU ARE READING
זיכרון גורלי
Romanceלעיתים האהבה מסוכנת, לא צפויה וכואבת , יש דברים שקורים ללא סיבה ויש דברים שקורים מסיבה מסוימת. לעולם לא ניתן לדעת מה צופה לך הגורל ומה עומד להתרחש, אך בסופו של דבר הכל מסתדר מעצמו- זוהי דרכו של העולם... זהו סיפורה של לינוי בת 17 שמגיעה לפנימייה חדשה...
