לא ערכתי לכן כנראה יש טעויות... אשמח אם תתקנו.
~~~~~~
אחרי חזרה ארוכה ומתישה שסוף סוף נגמרה, נאמג'ון הלך ביחד עם זוג חבריו ללהקה מחוץ לבניין החברה שלהם, הוא הלך לצידם עד שדרכיהם נפרדו, הם אמנם גרו באותו רחוב אך זוג הבנים גרו במרחק כמה בתים ממנו ובנוסף היו בצד השני של הכביש. נאמג'ון עבר דרך השער והתקדם לכיוון דלת ביתו, פותח אותה וצופה בשממה שמילתה את הבית, לא מבין לאן גימין נעלם. הוא נכנס לבפנים ונעל אחריו את דלת הכניסה, מוריד נעליים ומתקדם אל תוך הבית, הוא ראה את ג'ימין בסלון, יושב על קצה הספה ומתאמץ מעט. "היי ג'ימיני שלי... מה אתה עושה?" הוא שאל, רואה פתאום את הצעיר קם לכיוונו, צועד באיטיות ומועד כמה פעמים אך מצליח להשאר במצב עמידה ולא ליפול.
"התגעגעתי אליך" ג'ימין אמר בחיוך והלך עוד ועוד, עד שהגיע אל השני, מחבק אותו חזק ונתלה עליו מעט בגלל הכאבים שהיו לו ברגליים. "גם אני התגעגעתי אליך" הראפר אמר וחיבק את השני, מרים אותו בין זרועותיו וסוחב אותו אל חדר השינה שלו, מניח את הצעיר על המיטה ומתחיל להתפשט כדי ללבוש עליו בגדי בית פשוטים. ג'ימין פשוט ישב על המיטה בשקט, צופה בשני מתפשט בצורה שהייתה יותר מידי מגרה ולא חוקית, לא יודע למה הוא מרגיש את איברו מציק לו במכנסיו בגלל זה, הרי לפי אמונתם של רבים, להמשיך לבנים הרי היה לא בסדר ולכן הוא לא ידע מה לעשות בנוגע לעניין.
הראפר לבש על גופו מכנסי טרנינג שחורים ורחבים, לא תורח לשים חולצה. הוא התיישב על המיטה, קרוב לשני ומחייך, מלטף מעט את פניו היפייפיות ומרגיש מן חמימות משונה בליבו, כזו שלא הרגיש כבר זמן רב. "אני ממש גאה בך... איך הצלחת ללכת?" הוא שאל, מתעניין בצעיר כמו שלא התעניין באדם מעולם, הם הכירו רק יומיים וכבר הוא היה מחובר אליו כאילו הכירו מיום לידתם. ג'ימין לא ידע מה עובר עליו אך בשניה שהרגיש את האצבעות הארוכות האלו של נאמג'ון עליו הוא הרגיש גם זרם חשמלי, עובר מחמשת הנקודות שבהן נגעו האצבעות, הישר אל תוך גופו, מחשמלות אותו מבפנים.
"אני... אני לא רציתי שיהיה לך קשה לעזור לי... אתה גם ככה עושה יותר מידי..." הוא לחש, מסמיק מעט ומשפיל את ראשו מרוב המבוכה, הוא רצה באמת להיות הכי יעיל שאפשר, הוא רצה להתחיל להתמודד עם החיים שלו בעצמו, שמח שיש לו מישהו כמו נאמג'ון שנמצא לצידו. "אז... ניסיתי עד שהצלחתי... עדיין כואב לי... אבל זה נסבל..." הוא הוסיף ומלמל, נהנה מהתחושה החמימה שהאצבעות הללו של השני גרמו לו להרגיש.
"השתגעת?! בכלל לא קשה לי, אני באמת שמח שהצלחת ללכת אבל שתדע שאני עושה את זה באמת בשמחה והייתי עוזר עוד אם רק הייתי יכול." נאמג'ון ענה לשני, לא אוהב את העובדה שהצעיר מרגיש כמו מעמסה בזמן שנאמג'ון עצמו הרגיש כאילו הכיר מישהו שהוא חיבב. הוא נאנח קלות, תופס בסנטרו של הצעיר ומרים את ראשו כדי שיסתכל עליו, "היום יוצאים לחגוג" הוא הודיע, לא שואל אפילו. הוא רצה לבלות עם השני וגם לגרום לו להבין שהוא עוזר לו לא רק בגלל שמצא אותו מחץ לביתו, כן, אם זה היה כל אחד אחר הוא גם היה עוזר אבל ג'ימין היה שונה, ג'ימין גרם לו להרגיש דברים רבים בליבו למרות הזמן הקצר שהכירו והוא הרגיש מכור.
YOU ARE READING
Beyond the reflection(nammin)/גמור
Fanfiction"איך קוראים לך?" נאמג'ון הוסיף, בוהה בעיניו המהפנטות של השני. ראשו של הבחור החל לכאוב נורא לאחר ששמע את שאלתו של השני, כאילו מוחו עומד להתפוצץ, הוא התכווץ ותפס בראשו, שומע לחישות בשפה שהוא לא מכיר, "אני לא יודע..." תתארו לכם שיום אחד בחור זר ויפהפה...
