אשמח לתגובות והערות...
~~~~~~~~
הוא חזר לחדר החשוך שהיה כלוא בו כל חייו, הוא ישב על כיסא העץ החורק והקשיב לקולות שהתלחששו מסביבו. הוא שנא את אותן הקולות, הוא לא רצה אותם מסביבו לעולם! הדבר היחידי שהקולות האלה עשו היה לגרום לכולם להתרחק ממנו והוא לא היה יכול לסבול את זה שוב, פשוט לא מסוגל לעבור את הסבל הזה בשנית.
נאמג'ון ניסה להרים את ידיו כדי לחסום את אוזניו מהרעש אך הן היו כבולות בצמוד לגופו, כבולות בקשרים לא קיימים אשר ריתקו אותן אל צידי גופו. הוא רצה לצרוח, הוא פחד, הוא רצה לצעוק ולהעיף את הקולות האלו ממנו אך שום קול לא יצא מפיו ברגע שפתח אותו, רק תחושה נוראית של כאב בגרונו, דמעות זלגו על עיניו ובין המסך המטושטש שנוצר לראייתו הוא ראה דמות מתקרבת.
הוא רצה לבכות אף יותר ממה שכבר בכה, היא הייתה אשמה בלחישות, הדמות הזו, הדמות שהוא לא ידע מה היא או מי היא, היא זו שגרמה ללחישות לחזור, היא החלה ללחוש מלכתחילה ובכך העירה את שאר הקולות ששרטו את פנים גולגולתו וגרמו למוחו לדמם בכאב מייסר. הוא לא ידע מה לעשות, הכל כאב לו ופעימות ליבו החלו להחלש, נותנות לשני התראה על כך שהוא עומד על הקצה ובקצב הזה של הדברים, מהקצה אפשר רק ליפול.
הדמות התקרבה יותר ויותר, מראה סוף סוף את פניה המלאכיות ואת שערה הקצר והבלונדיני, ג'ימין, הדמות הזו הייתה ג'ימין והוא היה זה שגרם לכל הסבל שנאמג'ון חווה. "נאמג'ון..." הוא לחש בקול שקט אך צורם אשר גרם לאוזניו של נאמג'ון להרגיש כמדממות, הרעש התחזק ופתאום, מבלי שום התראה או תזוזה, הרעש כבר לא הגיע מהסביבה או מג'ימין, הוא הגיע ממנו, מהראש המדמם שלו ורק חיכה לצאת החוצה כדי לעטוף את כולו בתחושת הזוועות. התחושות שיכבלו אותו מחדש לסיוטים אשר יתרחשו בימים ובלילות כאחד ויגרמו לו לאבד את עצמו, בדיוק כמו שעשו לפני שנאמג'ון הצליח לגבור עליהם בפעם הראשונה.
עיניו של הבחור נפתחו לרווחה, מוצא את עצמו שוכב על מיטתו הנוחה והגדולה, פתאום לא יושב על כיסא חורק העשוי מעץ ולצידו שכב הבחור הבלונדיני, ישן עמוק. הוא לא הצליח לנשום, גרונו צרב וידיו עוד היו כבולות למרות שכבר יצא מהחדר החשוך והקר. הוא ניסה לזוז, לצאת מהסיוט הזה אך הוא לא הצליח, לא מצליח להתנגד לסיוט הזה שכבר עבר את גבולות החלום. הוא פחד, הוא נבהל מהמצב, נבהל מכך שאפילו ריאתיו סירבו להקשיב לו ולא נשמו, נבהל מכל שאולי ליבו יהיה הבא בתור וגם הוא יחליט לשבות ולא לפעום.
"זוז, קדימה!" הוא צעק לעצמו בראשו, חייב להפסיק את הסבל, "זוז!" הוא צעק יותר ויותר חזק, הוא לא נכנע לגוף שלו, מנסה להסביר לעצמו שוב ושוב את העובדה שהוא זה ששולט בגופו ולא ההפך. הוא הרגיש לבסוף את קצוות אצבעותיו זזות והרגיש שזה עובד, הצעקות שלו, הייסורים שהוא לא נכנע אליהם, זה עזר לו לקום. "קים נאמג'ון אתה חייב לקום! אתה לא הולך להכנע לסיוטים שלך!" צעק עוד יותר חזק וסוף סוף, הוא הרגיש את גבו עוזב את המזרן והוא התרומם לישיבה, קם בצרחה רועשת.
YOU ARE READING
Beyond the reflection(nammin)/גמור
Fiksi Penggemar"איך קוראים לך?" נאמג'ון הוסיף, בוהה בעיניו המהפנטות של השני. ראשו של הבחור החל לכאוב נורא לאחר ששמע את שאלתו של השני, כאילו מוחו עומד להתפוצץ, הוא התכווץ ותפס בראשו, שומע לחישות בשפה שהוא לא מכיר, "אני לא יודע..." תתארו לכם שיום אחד בחור זר ויפהפה...
