אשמח לתגובות והערות
~~~~~~~
קים נאמג'ון, מוכר גם בשם הבמה שלו- אר אם, ראפר מצליח.
הוא ושני חבריו, מין יונגי וג'אנג הוסוק, הקימו הרכב ראפ ובמהירות התפרסמו בכל ארצם פשוט בגלל שלפי המעריצים הרבים שלהם, הם היו: "פשוט טובים יותר מידי".
בוקר אחד נאמג'ון יצא לגינה בביתו הפרטי והקטן, למרות התהילה והכסף הרב שהיו לו, הוא אהב את הפשטות בעולם, לא מאמין שהכל סובב רק סביב חומריות. הוא הביט על השמים הבהירים והצלולים של הבוקר ולגם מכוס הקפה שלו, הוא הקשיב לציוץ השקט של הציפורים ונהנה מכל רגע עד ששמע קול חבטה מחוץ לשער של ביתו. במהירות הוא קם ורץ לפתוח את השער, חושב שזו הייתה אולי חיה פצועה או משהו בסגנון אך מה שנגלה למול עיניו היה שונה לגמרי ממחשבתו.
זה היה בן אדם, בערך בן גילו, אולי קצת יותר צעיר, האדם שכב על המדרכה מחוסר הכרה ומבלי לחשוב יותר מידי נאמג'ון הרים אותו וסחב אותו לביתו, הוא הניח אותו על מיטתו וסידר את שיערו הבלונדיני שנפל על פניו של הנער. הבחור ששכב על מיטתו של נאמג'ון היה יפה תואר, יפה כל כך שנאמג'ון לא האמין שהיופי הזה אנושי. תווי פניו החוורים היו עדינות כל כך ושפתיו היו תפוחות ואדמדמות, גבותיו התעקלו מעט כלפי מעלה כך שזה היה נראה שהנער בעיצומו של חלום רע ואצבעותיו הקטנטנות והיפייפיות תפסו בחזקה את הסדינים מתחתיו, כאילו הוא פחד ליפול. בגדיו היו כולם לבנים ונקיים, חוץ מהאבק והחול שלכלכו אותו בגלל הנפילה. הוא היה נראה כאחד נקי ומטופח שכנראה בא מבית עמיד ולא אחד שסתם הסתובב ברחובות והוא לא הבין למה הנער מצא את עצמו נופל כך ברחוב.
נאמג'ון החליט לתת לנער לנוח ובינתיים התהלך בדירתו, מכין לנער כל מה שיהיה צריך לאחר שיתעורר כדי שיוכל לחזור לביתו בתחושה נעימה.
הוא הכין סט בגדים נקיים על הכיסא בחדרו והניח מברשת שיניים נוספת באמבט, הוא סידר את דבריו כדי שהשני ירגיש בנוח והכין ארוחה שתהיה לנער לאחר שיקום. הוא היה צריך לצאת לחזרות לכן כתב פתק לשני שמסביר מדוע הוא בבית זר ויצא לכיוון החברה בה עבד.
בערב, נאמג'ון חזר לביתו, כל הזמן הוא תהה מה עם הנער, איך הוא הרגיש ובליבו הוא התפלל שהשני עוד בביתו כדי שיוכל לדבר איתו ולדעת עליו עוד, הוא פתח את דלת הכניסה ומסביבו היה שקט, כאילו אין אף אחד בבית, הוא פתח את המקרר וראה שארוחת הבוקר שהכין לשני עדיין שלמה ואף אחד לא נגע בה, הוא נכנס לחדרו והבחין בדמותו של האחר, עדיין שוכב על מיטתו מחוסר הכרה, הוא לא ידע אם לפנות לבית החולים או לחכות קצת לפני שהוא פועל, לבסוף החליט לתת לשני עוד שעה לפני שיתקשר לבית החולים שיאספו אותו. הוא התיישב ליד הבחור הישן וליטף את שיערו הרך, הוא באמת רצה לדעת מי אותו בחור ולמה הוא הופיע דווקא לייד ביתו, הרי אין סיכוי שזה מקרי, הוא לא מאמין במקריות.
לאחר זמן שהיה נראה כמו נצח, הבחור פקח את עיניו ומיד נאמג'ון זינק לכיוונו. "היי אתה בסדר?" הוא שאל את השני שהיה נראה מופתע מכל מה שהיה סביבו, עיניו התרוצצו לכל מקום והוא בחן את החדר שהוא היה בו. "איפה אני?" הבחור שאל בשקט והסתכל על נאמג'ון, קולו היה צרוד מעט לאחר השינה הארוכה שלו וליבו דבר במהירות בשל הלחץ של להיות בסביבת זר.
YOU ARE READING
Beyond the reflection(nammin)/גמור
Fiksi Penggemar"איך קוראים לך?" נאמג'ון הוסיף, בוהה בעיניו המהפנטות של השני. ראשו של הבחור החל לכאוב נורא לאחר ששמע את שאלתו של השני, כאילו מוחו עומד להתפוצץ, הוא התכווץ ותפס בראשו, שומע לחישות בשפה שהוא לא מכיר, "אני לא יודע..." תתארו לכם שיום אחד בחור זר ויפהפה...
