Beyond the reflection(nammin)/גמור

פרק 11- עיניים לבנות

סליחה אם יש שגיאות, לא ערכתי.
~~~~~~~~

כבר היה לילה, זוג הבנים ישנו בחדר והבחורה שהתגלתה בפניהם כאחותו של ג'ימין ישנה בסלון. נאמג'ון התעקש לתת לה לישון בחדר אבל היא סירבה כל הזמן עד שהוא נכנע ונתן לה לישון על הספה.
באמצע הלילה, הנערה בהירת השיער קמה ממקומה, מחליטה שזה הרגע המתאים ביותר כדי להחזיר את המלאך הטועה לדרכו.
היא החלה ללחוש, לוחשת דברים שאף אוזן אנושית לא תצליח לקלוט ולהבין, מכונת את הלחישות הללו אל אוזנו של הבלונדיני אשר ישן באותו הרגע, יודעת שזה יגיע אליו כי הוא מיוחד, הוא אחיה, אחיה אשר ברא האל כדי שיגן על בני האנוש, האח שנברא לאותה מטרה בדיוק כמו שהאל ברא אותה. אותו רצון, אותה חובה, אותה בריאה.

ג'ימין קם באותה שנייה, מרגיש את כל גופו עירני לגמרי למרות שישן לפני רגע. הוא הלך לסלון מבלי לדעת למה, פשוט מרגיש שזו הדרך הנכונה בשבילו, הדרך בה הוא אמור ללכת, הינה, הוא חוזר אל דרך כמו שהקול הזר שלחש באוזנו הורה לו לעשות, למרות שלא הצליח לשמוע את מילותיו בבירור הוא הרגיש שזו מטרת הלחישות.
ברגע שראה את הבחורה עיניו התמלאו באור, אור מסנוור שהיה אמור לעוור כל אחד שיעמוד בדרכו אך לא, האור הזה היה עדיין ומנחם ונתן לו תחושת חמימות. הקול המשיך לחוש, מכוון לאוזניו של הנער ומשדר בדיוק את מה שרצה להעביר לו, "תחזור אלי, תחזור אלינו, ללמעלה. תחזור לבצע את החובה שלך" והינה, מול עיניו של ג'ימין התגלה נוף מוכר, נוף שכבר ראה.
נוף של שמים צלולים, נוף שבו השמש והירח חלקו את מעמדם והכוכבים נצנצו מסביבם. "זה הבית, לכאן אתה שייך! השמים הם שלנו והממלכה שלמעלה נוצרה בידי אבינו."
המילים האלה שנאמרו ביידי האחת שהתגלתה כאחותו הצליחו לגרום לו לראות את עברו, את העבר ששכח ברגע שנפל למטה.

"זה לא הגיוני!"
"זה הגיוני לגמרי."
"העבר הזה הוא מזויף, זו אשליה."
"זה לא, תשלים עם זה."
"אני לא יכול להשלים עם זה."
"אני חייב להשלים עם זה!"
"אני לא מצליח להשלים עם זה!"
"אני חייב להתמודד!"

שתי הזהויות שנוצרו אצל המלאך התערבבו במוחו וגרמו לכל גופו להגיב לשגעון הזה, הוא קרס לגמרי, נופל ומרגיש את גופו פוגע ברצפה הקרה בזמן שזוג ידיו החזיקו את ראשו בגלל הכאב שהרגיש. זה היה סיוט נוראי שריתק אותו לרצפה ולא נתן לו לזוז עד שישלים עם עברו האמיתי, לא הזה שחיפש במשך הזמן ששהה בין בני האדם, העבר שבו הוא שמר על אנשים מלמעלה ודאג להכל ממקומו שבשמיים, העבר שבו הוא מילא את חובותיו בתור מלאך, העבר הזה הוא העבר שג'ימין היה צריך להשלים איתו.

שעות על גבי שעות הסבל הזה נמשך, שעות על גבי שעות הרוח האלוהית לא הצליחה להביס נשמה אנושית שפשוט לא הצליחה להאמין שכל זה אמיתי.
השמש החלה לעלות, השעה הייתה שש בבוקר וגופו המותש של ג'ימין כבר לא תפקד, ידיו שחררו מראשו וכל שריריו הרפו, נותנות לגוף לנוח לאחר המלחמה שעברה בראשו.

"אני אתחיל ממה שאני יודע, אני ג'ימין... לא, אין לי שם. אני מלאך בצבא השמיים של האל, נשלחתי ביידי המלאך מיכאל לבצע משימה, מה המשימה? אני לא יודע, הזכרון שלי עוד חסום ביידי הנפש האנושית."
אמנם הנשמה קרסה, בדיוק כמו הגוף אליו היא שייכת אך הזכרונות עדיין נחסמו ממנו כדי שלא יקבל יותר מידע בו זמנית, דבר שיכול לפגוע בו קשות. הוא ניסה להבין, מה עוד, מה עוד חסר כדי שיצליח להבין את הכל אבל משהו בו אמר לו שזה פשוט יגיע עם הזמן.
"אני אמשיך את דברי, נפלתי בדרך לכדור הארץ, הייתי צריך להיות זהיר יותר אבל לא עשיתי את זה, הנשמה שהייתי צריך להאחז בה בשביל המשימה הצליחה לבלום את הנפילה אבל כתוצאה מכך הייתי במן תרדמה עד עכשיו, אבל עכשיו, עכשיו אני יודע, עכשיו אני יכול להמשיך לחפש אחר מה שהייתי צריך לעשות."

עברו עוד כמה שעות נוספות, בשעה הייתה כבר תשע בבוקר, שעה לפני שנאמג'ון היה אמור להתעורר והנערה הבלונדינית אשר עמדה באמצע ביציע פחדה שאחיה לא יתעורר בזמן ויגרום לשאלות מצידו של הראפר, אך בדיוק ברגע זה היא הרגישה את הגוף זז, היא הרגישה את הריאות שלו מתחננות לקצת אוויר ואת עיניו נפקחות במהירות בזמן שכל הגוף הפך לדרוך וקם למצב של ישיבה.
עיניים לבנות.
הוא הצליח.
~~~~~
סליחה שהפרק קצר, אנחנו קרובים לסיום, אעלה פרק נוסף בקרוב.