צמרמורת עברה בגופו של נאמג'ון כשהרגיש שהוא קרוב לשני עד כדי כך, הוא לא העז לזוז יותר מזה, לא בטוח עד כמה הצעיר באמת רוצה את הנשיקה הזו ולכן פחד שיגרום לו להרגיש לא בנוח לאחר מכן. ג'ימין לעומתו, לא יכל להחזיק יותר מעמד, הוא אזר את כמות האומץ הנדרשת בשביל המעשה הזה וריסק את שפתיו על אלו של השני, בטוח שהוא בגן עדן. נאמג'ון נבהל מעט כשהשני הצמיד את שפתיהם ולפני שהוא הספיק לחוות בכלל את התחושה הזו שרצה כל כך הוא הרגיש זרם חשמלי, חזק וכואב במיוחד מפריד בניהם וזורק אותו לאחור, מפיל אותם על הרצפה הקרה.
ג'ימין לא הצליח להבין מה לא בסדר, למה המגע של השני גרם לו לכאב כזה נוראי? הרי הוא רק נישק אותו ולא יותר, לפי הבנתו התחושה הזו לא הייתה אמורה להיות כואבת אלא מענגת ודבר לא הסתדר במוחו המבולבל.
חתך קטן ומדמם הופיע על שפתו התחתונה והכואבת וכך גם על שפתו של נאמג'ון, הוא הרגיש את ראשו כואב והסביבה החלה להראות מטושטשת מההלם שחווה. "מה זה היה?" הוא שאל בקול רועד, מביט בפחד על גופו של השני אשר היה זרוק על הרצפה. "אני לא יודע" נאמג'ון ענה בלחש, מרגיש את כל סביבתו נהיית כהה יותר ויותר, מרגיש שהוא נופל לתהום עמוקה ואין מי שיתפוס אותו.
ראשו של ג'ימין כאב יותר מידי והוא שמע צלצולים רועשים באוזניו, היה לו קשה להבין מה הולך סביבו אחרי שגופו התנתק בכוח מזה של נאמג'ון, הוא עצם את עיניו וניסה לפתוח אותן בשנית כדי לראות מה מצבו של הראפר אך הסביבה הייתה כל כך מטושטשת שזה גרם לראשו לכאוב אפילו יותר.
הוא הפסיק להתאמץ ונתן לעיניו להשאר עצומות, בחוסר כוחות הוא נשכב לאחור, מרגיש שהוא עומד לאבד את הכרתו תוך רגעים ספורים והוא ניסה להלחם בזה בכל כוחו, "נאמג'ון..." הוא מלמל בשקט, רוצה לבדוק מה מצבו של השני למרות שגם מצבו לא היה טוב במיוחד אך זה לא הזיז לו באותו הרגע כי כל מה שהיה סביבו היה רק שקט,
שקט.
אף אחד לא עונה,
"נאמג'ון..." ניסה להגיד חזק יותר, מתאמץ ומגביר את קולו אך שוב, אין מענה.
"נאמג'ון!" הוא צעק הפעם, מרגיש את גרונו כואב מהמאמץ והיובש שתקף אותו, הוא ליקק את שפתיו, מנסה להרגיש לפחות טיפה של לחות, טועם את הטעם המתכתי של הדם שעדיין זלג מהחתך בשפתיו.
"נאמג'ון בבקשה תקום..." הוסיף, לא מסוגל לבזבז את טיפת המאמץ שנותרה לו על לדבר יותר ולפני שהצליח אפילו לפתוח את פיו לנסיון נוסף לקרוא בשמו של השני הוא איבד את הכרתו, נכנע לתחושה הנוראית שתקפה אותו והכניסה אותו לחדר חשוך שממנו כמעט ואין יציאה.
קים נאמג'ון פקח את עיניו, לא מבין למה הוא שכב על הרצפה הקרה בחדרו, הוא החזיק בראשו בחזקה, מרגיש מסוחרר והתרומם באיטיות למצב של ישיבה, מרגיש את כל גופו כואב וזועק לעזרה. הוא הסתכל אל הכיוון שמולו, מבחין בנער הבלונדיני והקטן שוכב שם על הרצפה עם עיניו עצומות ובקושי נושם. "ג'ימין..." הוא מלמל בפחד והתקרב לשני, רואה פצע קטן על שפתו התחתונה של האחר וכועס על עצמו על כך שזה קרה למרות שלא היה לו שום חלק בפגיעה מכוונת בו, תוהה איך קרה דבר מוזר שכזה. הוא טלטל מעט את גופו של הבלונדיני, מנסה להעיר את הנער משינתו העמוקה.
ג'ימין ישב בחדר לבן כשלג, יושב סביב שולחן ומולו ישב בחור יפה תואר בעל כנפי מלאך ענקיות וצחורות, הנער החזיק ספל תה אשר היה לבן גם הוא, מעוטר בציורים עדינים שהיו בצבעי שמיים תכולים וצלולים. האדם היפייפה בעל כנפי המלאך הסתכל עליו בחיוך, בוחן את פניו "אתה אוהב את עצמך?" הוא שאל למרות שידע כבר את התשובה. ג'ימין לא הבין מה השני רוצה, הרי הוא לא ידע מי זה והשאלה הראשונה שהזר בעל הכנפיים שאל הייתה מוזרה מידי, בכלל לא שאלה ששואלים בהכרויות, "מה זאת אומרת?.." שאל, לא בטוח מה לענות. "בטח שאתה אוהב את עצמך... אתה חייב לאהוב את עצמך" הבחור המכונף אמר, מפנה את מבטו הצידה וכך גם ג'ימין, חזר אחרי המלאך היפייפה והסתכל הצידה, מיד מחזיר את מבטו ומביט בכיסה ריק שלפני רגע ישב עליו אותו אחד שדיבר.
ג'ימין לא הבין מה הולך סביבו, הבחור השני נעלם כלא היה, הוא פשוט התנדף באוויר כמו הרוח והשאיר את ג'ימין לבדו במקום הזר הזה לבדו.
"אל תפחד, תאהב את עצמך ואז הכל יסתדר." הוא שמע את הקול של אותו בחור מהדהד באוזניו שניה לפני שהרגיש את הכיסא שתחתיו נעלם, "מי אתה?" הוא שאל בפחד, בדיוק לפני שהחל ליפול לתהום עמוקה ואפלה, אך שניה לפני שהגיע לסוף הוא הרגיש את עיניו נפתחות למרות שהיו פקוחות לאורך כל הזמן הזה והרגיש את גבו מתנתק מהרצפה למרות שריחף לפני רגע בין שמיים וארץ בחוסר אונים. הוא מסתכל מסביב, קולט במבטו את נאמג'ון חוקר את פניו בהלם, כאילו שחיכה כבר המון זמן כדי שיתעורר.
"מה קרה?" הבלונדיני מלמל בשקט, מנסה להוציא קול מגרונו היבש ובקושי רב מצליח, לקחו לראפר כמה רגעים לקלוט שהשני התעורר וברגע שההבנה הזו נקלטה במוחו הוא זינק מן הרצפה ורץ להביא לנמוך כוס מים קרים למרות שהשני לא ביקש. "הינה, תשתה." נאמג'ון אמר בשקט ברגע שחזר לחדר והתיישב בשנית על הרצפה, הוא באמת רצה להרים את הנמוך את המיטה אך כוחו הדל באותם רגעים לא איפשר לו לעשות זאת ולכן הסתפק רק בשמירה על האחר כשהוא קרוב אליו כמה שרק אפשר.
עברו כמה דקות של שתיקה, נאמג'ון הביא לג'ימין מעט זמן כדי שיתרגל לסביבה אחרי ההתעלפות שחווה ומיד לאחר מכן הוא קם ממקומו ועזר לנמוך בכל כוחו המועט להתרומם מישיבתו לעמידה כדי שיוכלו להיות על המיטה. "אני חושב שפשוט שתינו יותר מידי, מחר הכל יתבהר ונדבר על זה, טוב?" הראפר אמר, לא מחכה באמת לתשובה כי הבין שהצעיר לא כל כך קולט מה קורה מסביבו באותו הרגע ובנוסף גם ידע שזו הדרך הכי הגיונית שהייתה כדי שיבינו מה קרה בניהם באותו הלילה. הוא השכיב את הצעיר וכיסה אותו בשמיכה, הולך לצידה השני של המיטה ונשכב גם הוא, מתכסה בחצי השני של אותה שמיכה ועוצם את עיניו, מרגיש את השינה עוטפת אותו במהירות בזכות התשישות וההשפעה של השתיה הרבה שהכניס לגופו. "לילה טוב." הוא מלמל, זוכה לאמרה זהה מצידו של גימין אשר כבר היה חצי בחלום בגלל כל מה שעבר עליו ובזה הוא נכנע לשינה שסחפה אותו אל תוכה.
-"מיכאל"
~~~~~
מצטערת שלוקח לי זמן להעלות... בגרויות וזה... אבל קיבלתי 85 ברוסית אז אני במצב רוח טוב בשביל להעלות פרק חחח
YOU ARE READING
Beyond the reflection(nammin)/גמור
Fanfic"איך קוראים לך?" נאמג'ון הוסיף, בוהה בעיניו המהפנטות של השני. ראשו של הבחור החל לכאוב נורא לאחר ששמע את שאלתו של השני, כאילו מוחו עומד להתפוצץ, הוא התכווץ ותפס בראשו, שומע לחישות בשפה שהוא לא מכיר, "אני לא יודע..." תתארו לכם שיום אחד בחור זר ויפהפה...
