מרגישה שזה נהיה צולע יותר ויותר מרגע לרגע אבל נאחזת בזה שזה כמעט הסוף.
~~~~~~
ברגע שנאמג'ון התעורר הבית דמם והכל חזר להיות כפי שהיה בערב לפני, ג'ימין התנהג כאילו שהכל בסדר למרות כל הרעידות בגופו וביקש להשאר עם אחותו כדי להשלים פערים בזמן שהראפר ילך לעבודה, וכך היה. נאמג'ון יצא מן הבית, משאיר את זוג המלאכים לבד ונותן להם את הזמן הנדרש כדי שיבינו מה הייתה משימתו של הנער.
"אני הייתי צריך להזהר בירידה..." המלאך אשר ענה לכינוי ג'ימין מלמל, מרגיש כעס על עצמו על כך שלא הצליח לבצע את המשימה שלו כראוי.
"זו לא אשמתך, לא כולם מצליחים לרדת." הנערה ענתה, ממשיכה לדבר, "אז מצאת אותו?" היא שאלה, זוכה למבט שואל מצד ג'ימין אשר אינו ידי כלל על מה היה מדובר. "אני לא זוכר מה המשימה הייתה" הוא לחש, כועס על עצמו עוד יותר, יודע שלכעס אין מקום למעלה ומופתע מכמה שגופו האנושי משפיע עליו.
הבחורה הבלונדינית קמה ממקומה, מתהלכת ברחבי הסלון ומסתכלת על הנער שלא הבין דבר מכל מה שקרה שם. "לפני עשרים וארבע שנים, מלאך נשלח למשימה חשובה לכדור הארץ, אבל בדיוק כמוך הוא נפל. כל השנים האלה לא שמענו ממנו אבל מעט זמן לפני שאתה יצאת למשימה, קיבלנו אות ממנו, הרגשנו אותו." היא אמרה, מספרת זאת כאילו שהיה סיפור לפני השינה. "המשימה שלך הייתה למצוא אותו ואני זכיתי למצוא אותך כדי שתגשים את בקשת האל." היא הוסיפה, מניחה את ידיה הקטנטנות על אלו של הנער, מקווה שהנפש האנושית והפשוטה שחלקה את הגוף עם המלאך לא תסבול מכך.
"אתה תצליח להגשים את בקשתו של אבינו?" הנערה שאלה, זוכה להנהון קטן מצידו של ג'ימין שלמרות החששות, הכעס וכל שאר הרגשות האנושיים ידע שהוא צריך לעשות זאת, רק כך כל הסיפור יסתיים.
"מחר נלך, מחר נחפש את אחינו!" ג'ימין אמר במהירות, מחליט שמחר זה הוא היום בו ימצא את המלאך אך לנערה הצעירה היו תכניות אחרות. "אני את המשימה שלי סיימתי, אני גרמתי לך לזכור ועכשיו זמני לעלות בחזרה למעלה." היא אמרה, מסתובבת במקומה ונעלמת מהדירה הקטנה אל העולם העליון, לא משאירה זכר לקיומה חוץ מתיק צד קטן שבו היו חפציה של המלאכית.
~~~~~
הערב הגיע ואיתו גם נאמג'ון אשר חזר הביתה מהעבודה. ג'ימין בזמן הזה סידר מעט את הדירה אשר הייתה שייכת לבן האנוש שהספיק לאהוב בימים ששהה אצלו והחליט להקדיש את היום הזה לפרידה ממנו, לפרידה בין שתי הנשמות האנושיות שהתאהבו כי ידע שברגע שיחזור למעלה כל זה ייעלם ביחד איתו.
"וואי ג'ימיני, סידרת את זה לבד?" נאמג'ון שאל, מתמקם על הספה הנוחה בעייפות. החזרות היו מתישות והוא רק התפלל למעט מנוחה לצידו של האחר למרות שהיה בטוח שהוא כבר הלך כי זכר שהצעיר ואחותו גרים רחוק והיו צריכים לצאת מוקדם כדי שיוכלו להגיע בשלום לביתם.
"כן... מקווה שלא איכפת לך שנשארתי... אחותי נסעה אבל רציתי להשאר איתך עוד יום אחד... במיוחד כשאני כבר יודע מי אני..." הבלונדיני לחש, הוא באמת הרגיש את האהבה בניהם, את האהבה שהנפש אשר חלקה איתו את הגוף חשה, את הרצון והכמיהה להרגיש את הבחור שישב ליידו.
"אתה יכול להשאר כמה שרק תרצה! ובבקשה תבוא לבקר כשתוכל, אני באמת אתגעגע אליך" האיידול לחש, מכין את עצמו כבר לריקנות שחש לפני שהכיר את ג'ימין, מכין את עצמו לעצב והבדידות, מכין את עצמו לשינה במיטה קרה ונטולת חום גופו של השני.
"אני אבקר" ג'ימין אמר, מרגיש שחייב לעשות זאת למרות שלא ידע אם זה נכון או לא, הרצון לתת לשני תקווה, הרצון לגרום לשני להרגיש נאהב, הרצון הזה היה גדול מידי והמלאך יכל לעשות כמעט כל דבר באותו הרגע כדי שנאמג'ון ירגיש כך. מוכן אפילו לוותר על השליטה בגוף הזה כדי ששני הבחורים יממשו את אהבתם וכך עשה, הוא נטש את הגוף, משאיר רק את הנפש האנושית בתוכו אך ידע שתעשה בדיוק את מה שהוא רצה כי זה היה רצונה גם.
הבחור שענה לכינוי ג'ימין התרומם מעט ממקומו והתיישב על ברכיו של נאמג'ון, הוא רכן לכיוון פניו כך שהמרחק בין שפתיהם של זוג הבנים היה קטן מתמיד, הוא רצה זאת, הוא באמת רצה, לא פוחד שיקרה דבר כמו שקרה בעבר.
"וואו ג'ימין... אם יקרה מה שקרה בפעם הקודמת?" הראפר שאל לאחר שהצליח להתעושש מההלם שחטף בשניה שהרגיש את ישבנו של השני על גופו. הוא רצה זאת, יותר מכל דבר אחר, אך פחד, הוא פחד שדבר רע יקרה לשני ופשוט לא ידע מה לעשות.
ורק באותו הרגע ג'ימין הבין, הוא הסיבה, הוא הסיבה לכך ששניהם נפגעו ביום ההוא ששניהם התנשקו. הרי מלאך אינו יכול לאהוב, זו רק הנפש הפשוטה שמסוגלת לדבר כזה, והנשיקה? הרי אין הפגנת אהבה טהורה יותר מאשר לחלוק נשיקה עם אדם שאתה אוהב,
לא סתם הוא ידע שיצטרך לתת את השליטה לנפש האנושית באותו הלילה.
"שום דבר לא יקרה." הנער ענה בבטחון ותוך שניות שפתיהם נפגשו, בהתחלה לא זזות כלל, נאחזות שפה בשפה ומשקפות את הפחדים החששות אשר השתלבו עם הרצון והתשוקה למן תחושה שרק זוג הבנים הצליחו להרגיש באותו הרגע.
מעט זמן עבר וסוף סוף ג'ימין אזר אומץ והחל להזיז את שפתו באיטיות כנגד זו של הראפר, מצליח לגרום לשני גם כן להשאב לנשיקה ולהתחיל להזיז את שפתיו. נאמג'ון הרגיש שהוא לגמרי נסחף לנשיקה הזו, להרגשה של גן העדן שעטף אותו ובין כל התחושות המדהימות, פתאום הרגיש את לשונו של הצעיר פולשת אל תוך פיו, מפלסת את דרכה בין שפתיו התפוחות וגורמת לראפר להרגיש יותר טוב משהרגיש המון זמן.
הנשיקה הזו נמשכה עד ששניהם התנתקו מחוסר אוויר, מתנשפים ומחייכים, מצמידים את מצחיהם ואוחזים זה בגופו של השני בחזקה, לא רוצים לשחרר.
"אל תלך." נאמג'ון לחש, מפיל את הבחור הנמוך על הספה מאחוריו ומתמקם מעליו, מכין את עצמו ללילה שעומד לזכור לעוד הרבה זמן, ללילה שבו יחלוק את אהבתו עם הבחור שהצליח לגרום לו להרגיש שלם תוך כמה ימים ספורים.
וכך היה, הלילה הזה היה מושלם מכל בחינה אפשרית, לילה שכל אדם היה זוכר. להתעורר לצידו של הנמוך בבוקר הייתה פשוט מושלם, כאילו שנאמג'ון התעורר בגן העדן הפרטי שלו אשר אותו חלק עם הבחור אשר אהב וברגעים אלו שכב ערום לצידו לאחר שחלק איתו אהבה.
YOU ARE READING
Beyond the reflection(nammin)/גמור
Fanfiction"איך קוראים לך?" נאמג'ון הוסיף, בוהה בעיניו המהפנטות של השני. ראשו של הבחור החל לכאוב נורא לאחר ששמע את שאלתו של השני, כאילו מוחו עומד להתפוצץ, הוא התכווץ ותפס בראשו, שומע לחישות בשפה שהוא לא מכיר, "אני לא יודע..." תתארו לכם שיום אחד בחור זר ויפהפה...
