אני ושוקולד צעדנו בשקט לעבר חדרי המגורים.
לא היו תלמידים או מורים מסביב...
אני ושוקולד היינו היחידות..
לפתע נתקלתי במישהו.
ושוקולד לצידי.
וכול אחד בפנימייה יודע שאסור להכניס בעלי חיים.
'אכלתי אותה' אמרתי לעצמי..
נתקלתי בנער.
"סליחה.לא ראיתי אותך." אמרתי בחוסר עניין,והמשכתי הלאה.
מתפללת שהוא לא יגיד על שוקולד כלום..
"כלבה יפה...רק חבל שאסור להכניס לפה בעלי חיים." הוא אמר בקול מתנשא.
קפאתי במקומי.
"תקשיב. אני לא מתכוונת להתחנן בפניך שלא תגיד כלום. תעשה מה שאתה רוצה. שיעיפו אותי מפה כבר. לא מזיז לי." אמרתי בחוסר כוחות והמשכתי לצעוד קדימה..
לפתע שוקולד התיישבה ולא הרצתה לזוז.
"נו כבר שוקולד...!! אל תהיי כזאת עכשיו!" התעצבנתי.
"אולי תנסי להיות נחמדה אליה יותר?" אותו נער הציע והתקרבות אליה.
הוא ליטוף את ראשה..
"אז...איך קוראים לה..?" שאל.
"שוקולד" אמרתי בחוסר עניין.
"שם נורא מקורי.." הוא גיחך.
"כן...אני לא טובה בלתת שמות...קדימה שוקולד.. נזוז..." אמרתי ומשכתי אותה.
"את לא צריכה למשוך אותה בכוח,את יודעת. היא צריכה למשוך אותך אם כבר.." הוא אמר בממוחיות.
"תראו מי מדבר?! הלוחש לכלבים! אולי תעזוב אותי כבר?! אתה לא מבין רמזים?! די לעקוב אחריי." אמרתי עצבנית.
"טוב טוב.סליחה.. סליחה שניסיתי להיות נחמד אליך.." הוא אמר בכעס.
"יופי. תודה באמת." רטנתי ומשכתי את שוקולד אחריי.
משכתי את שוקולד אחריי.
"מה לעזעזל קרה לך שם? למה לא הקשבת לי?" שאלתי ברוגע.
נאנחתי.
"בואי לחדר שלי. אני אלך לחדר האוכל ואת תשארי פה. אני עוד מעט אחזור." אמרתי לה ונעלתי אותה בפנים.
צעדתי לעבר חדר האוכל.
'שיט.. נעול..'
חיפשתי חלון פתוח או משהו..
"בינגו" לחשתי.
ראיתי חלון חצי פתוח,קפצתי פנימה.
נכנסתי פנימה.
לקחתי לי בכריך נקניק.
הכנתי 5 כאלו לפחות עד ארוחת הצהריים..
ארזתי אותם וישר רצתי לחדר.
ואז נתקלתי במישהו שוב..
הוא נפל עליי.
פתחתי את עייני בכאב..
"עוד פעם אתה?! אתה עוקב אחריי או מה?!" צעקתי והזזתי אותו ממני.
"זה היה בטעות מפגרת..מה את צועקת.." הוא אמר וכיווץ את עייניו.
הסתכלתי עליו וראיתי שיורד לו דם מהגבה..
"יורד לך דם.." הודעתי לו.
הוא העביר את ידו על צדו השמאלי של פניו.
"שיט.." הוא נאנח.
"אממ..אני יכולה לחטא לך את הפצא. בוא." הודעתי והמשכתי לכיוון חדרי.
"אתה בא או מה?" הסתובבתי אליו.
הוא הגביר את הקצב..
שנינו נכנסנו לחדר שלי.
הוצאתי לשוקולד את הנקניק.
"הנה..בתאבון" ציחקקתי למראה שלה עם הנקניק בפיה.
אותו נער התיישב על המיטה שלי.
"אני לא זוכרת שאמרתי שאתה יכול להרגיש בנוח פה.." שילבתי את זרועי על חזהי.
הוא קם.
"זה בסדר.. בוא אני אחטא לך את הפצע.." נאנחתי.
הוצאתי בקבוק קטן של ויסקי.
"מאיפה יש לך את זה?" הוא התרחק מעט.
"תרגע..זה למקרים כאלו.. עכשיו שב בשקט. זה עלול לשרוף מעט.." הודעתי.
הוא הנהן להסכמה
אחרי שחיטאתי את הפצא אמרתי:
"זהו.. אתה יכול ללכת עכשיו.. ובפעם הבאה,תשים לב לאן אתה רץ." אמרתי בקול סמכותי.
"אני?! את זאת שרצה כמו משוגעת!"
גילגלתי את עייני.
לפתע נשמע דפיקה בדלת
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
