וואן דיירקשן-Someone To Run With

》פרק 48《

☆דניאלה☆

"הכול התחיל בכיתה ו' בערך... הזמינו אותי ואת כל הכיתה שלי למסיבת יום הולדת של איזה ילד..וחשבתי לעצמי הרבה זמן אם ללכת או לא; כי אף פעם לא הוזמנתי לשום דבר חברתי. אז החלטתי לתת לזה צ'אנס. חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שהזמינו אותי סוף סוף והיא חייכה חיוך גדול וחיבקה אותי..היא אמרה שהיא שמחה מאוד ושסוף סוף יש לי אפשרות להכיר להם את הדניאלה האמיתית.. חצי שעה לפני שעת ההגעה התלבשתי התארגנתי וכל זה..אמרתי לאמא שלי שאני ווצאת והתחלתי לצעוד לכיוון הבית ההוא.אני זוכרת שהלכתי לי ואז שמעתי צעדים מאחוריי.. הסטתי את מבטי לאחור וראיתי ילד מהכיתה שלי..-"

"דניאל,נכון..?" נייל קטע את דבריי.

הנהנתי בחיוך קטן והוא החזיר את ראשו על ירכיי.

"התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת כי חשבתי שאולי הוא חוזר הביתה עכשיו מהלימודים או שהוא הולל לחבר.. בקיצור התעלמתי. בכל פנייה פזלתי לאחור וראיתי אותו שם. אחרי זה פשוט נאנחתי כי הבנתי שגם הוא בא ליום הולדת הזה של הילד ההוא. מידי פעם שמעתי את הילד ההוא מצחקק או מגחך..לא הבנתי בדיוק למה אז פשוט חייכתי חיוך קטן..בקיצור הגעתי לאותו בית ונכנסתי פנימה. התחילה המסיבה המשחקים השירים וזה ואני ישבתי בצד עם כוס השתייה שלי; בשקט.. גם אותו ילד..בדיוק אותו הדבר..ואז הדליקו סתם מוזיקה ואז כולם התחילו לרקוד..רציתי ללכת הביתה. אז זרקתי את כוס השתייה הריקה שלי ומישהי שרקדה התנגשה בכתפי ואז צעקה מה נראה לל שאת עושה ומפגרת ודברים כאלה.. ואז גם נער היום ההולדת הצטרף אליה וכולן התחילו לצעוק עליי ולצחוק עליי אז דניאל קם והיו כמה צלחות פלסטיק עם קצפת עליהם ודניאל לקח שתיים כאלו וזרק על זאת שדחפה אותי ואת השני על הילד שאירח אותנו בביתו. ואז כולן התחילו לצחוק ושני אלה התחילו לצעוק עלינו. אז הוא תפס אותי בידי ומשך אותי החוצה.. לא הפסקתי לצחוק ולא היה לי אוויר וגם הוא לא הפסיק לצחוק. ואז הצגנו את עצמנו ואז התחלנו לדבר ולהכיר וכל זה..התיישבנו באיזה פארק ודיברנו ולא שמנו לב לשעה .בסוף הוא ליווה אותי הביתה בשעה אחת עשרה ואמא שלי הכירה אותו ואז עברו שנתיים.. היינו בכיתה ח'. ואז הגיעה הידיעה שההורים שלו מתגרשים. הוא היה שבור.. ואז..אחרי איזה חודשיים שניהם מתו בתאונת דרכים. הוא היה בן 14! זה היה יום הולדת שלו.. עד שההורים שלו סוף סוף דיברנו אחד עם השנייה והשלימו והתגברו על זה..הם נסעו להביא אותו, הוא היה אצל סבתא שלו. ובדרך משאית פשוט התנגשה במכונית שלהם..-" הסברתי בקול שבור ומחיתי דמעה שירדה מעייני.

"אל תבכי לאב.." נייל התרומם וניגב את דמעותיי..

"הכול בסדר עכשיו.." ליטף את הלחי שלי וחיבק אותי..

"הוא היה שבור ולא הפסיק לבכות. ואחרי שבוע שהוא גר אצל סבתא שלו; היא קיבלה שבץ ומתה בבית. בזמן שהוא היה בבית הספר. ואמא שלי התחילה לשתות הרבה ואבא שלי נפטר לפני שנולדתי. אמא שלי אמרה שהרגו אותו כי הוא לא הפסיק להמר. ולא היה לה אכפת כי הוא תמיד התעלל בה..ואחרי זה היא התחילה עם הסמים ואז היא פשוט מתה במקלחת ממנת יתר; עם מזרק ביד. ואז העבירו את שנינו לבתי יתומים שונים ולמשפחות אומנה שונות וככה זה נגמר.."

נייל לא אמר דבר..

רק חיבק אותי חזק חזק..

"אני בסדר ניילר..תודה.." התנתקתי ממגעו.

"בחיים לא הייתי חושב שזה מה שקרה ביניכם.. ומה שקרה לו; ומה שקרה לך..שלא תדעי עוד צער..." אמר בקול שקט וחיבק אותי.

"בוא נחזור חזרה פנימה..?" שאלתי בחצי חיוך.

"רגע לפני זה..מה את הולכת לעשות עם זאיין?" שאל.

"אני לא יודעת..היי נייל תגיד רגע..מה הסיפור של זאיין? זאת אומרת איך הוא הגיע לכאן? ומתי?"

"זה קרה לפני חמש שנים בערך...-"

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

אני לא מבינה למה זה לא העלה לי לפניי אבל העיקר שזה יעלה עכשיו.

מקווה שאהבתן את הפרק וכן.. בפרק הבא הסיפור של זאיין!! אני מקווה שזה מעניין אתכן :) לילה טוב♡