עשיתי טעות והעלתי את החצי פרק... זה הפרק המלא...מצטערת פשוט לא שמתי לב.
~נקודת מבט כללית~
זאיין דניאלה צחקו והתאגרםו ביחד וצחקו ונהנו.
ג'יימס סיים את עיסוקיו והייתה תשובה בידיו.
'מחר..עדיף מחר..' חשב לעצמו.
ג'יימס נעמד מאחוריהם בשילוב ידיים.
זאיין בדיוק הפיל את דניאל על המזרון והתחיל לדגדג אותה.
הוא ניקה את גרונו.
זאיין קם במידיות ממנה ועזר לה לקום.
"מצטער שאני מפריע.. אני סוגר...אתם יודעים...שבע בערב.." ענה.
"שבע?!" צרחה דניאלה ורצה לאסוף את הציוד שלה.
"אני לא מאמין! היינו צריכים לחזור כבר בחמש.." אמר זאיין ורץ לאסוף גם את חפציו.
הם יצאו משם בריצה ולקחו מונית ולפנמייה.
"אני אוהב אותך" לחש לה.
"גם אני אוהבת אותך" החזירה בחיוך קטן.
הם נכנסו במהירות לחדר של דניאלה.
"זאיין אני נכנסת להתקלח..לחכות לך לארוחת הערב..?" שאלה בזמן שלגקה לעצמה מגבת.
"כן..אני אבוא לפה ונלך ביחד." חייך ונישק אותה.
"ביי בייב." צעד לעבר הדלת.
"ביי לאב." אמרה ונכנסה למקלחת.
זאיין חזר לחדרו ונייל שכב על המיטה וכתב משהו במחברת.
~נקודת המבט של זאיין~
"היי מייט." חייך אליי.
"היי זאיין.." עניתי בחצי חיוך.
"מה עושה?" התיישבתי על המיטה בזמן שחלצתי את נעליי.
"כותב שירים..." חייך אליי.
"תקשיב רגע נייל...מחר דניאלה בת 18. אני רוצה לארגן מסיבה שזה יהיה גם מסיבת פרידה כזאת..יש מצב שתדבר עם החבר'ה על זה?"
"וואו! למה היא לא אמרה כלום?! ברור! אין שום בעיה. אני רק צריך שתגיד לי את מי להזמין. ואולי נעשה לה קטע הפתעה...יש לי חומר חדש.." קרץ לי נייל.
גורם לי לחייך חיול מרוצה ומתרגש.
"תודה רבה נייל.." חייכתי אליו שוב וצעדתי לעבר המקלחת.
"אה וזאיין..אני מצטער..על זה..שהיא עוזבת.." אמר בקול מבין.
הנהנתי ללא מילים.
נכנסתי פנימה.
נתתי למים לזרום על גופי.
משב רוח הגיעה מהחלון הקטן וגרם לצמרמורות בגופי.
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
