וואן דיירקשן-Someone To Run With

»פרק 1«

"בוקר טוב דניאל!!!! קדימה!!!! להתעורר!!!" נשמע קולה המעצבן של לקסי מבעד לדלת.

"תשתקי ותעזבי אותי בשקט!" צעקי לה חזרה.

'אני שונאת את יום ראשון!' נאחתי.

בחוסר רצון הרמתי את עצמי מהמיטה.

בדקתי את השעה בפלאפון שלי...

07:55

פאק!

אני יאחר!!!

טסתי במהירות לחדר המקלחת,שטפתי את פניי,ציחצחתי את שייני.

הסתרקתי,שמתי הכול בתיק ורצתי...

רצתי כאילו החיים שלי תלויים בזה..

האמת שהם באמת תלויים בזה...

רצתי כמו הרוח.

נתקלתי בכמה אנשים,אבל לא עצרתי להתנצל..

המשכתי לרוץ..

הגעתי לכיתה באיחור של דקה.

'דאמיט!'

קיללתי לעצמי.

פתחתי את הדלת.

מר ג'ונסון הביט בי יחד עם כל הכיתה.

הוא הניח,או יותר נכון זרק את הספר על שולחנו ושילב את ידיו על חזהו בלווי של אנחה עצבנית.

"נו נו נו...את מאחרת שוב דניאלה..להזכיר לך משהו?" רטן.

"לא" אמרתי עצבנית והשפלתי את מבטי.

"תתיישבי.יש לך ריתוק." הוא אמר בחוסר עניין והסתכל שוב על הספר..

"אבל אני לא יכולה להשאר היום יש לי-"

"לא מעניין אותי!" צעק עליי.

'שונאת בית ספר.' קיללתי לעצמי.

שילבתי את ידי ולא זזתי.

"או שאת מתיישבת.עכשיו. או שאת הולכת ישר למנהל והוא מעיף אותך מפה לאלפי עזעזלים!" צעק.

גילגלתי את עייני בכעס.

הידקתי את אחיזתי בתיק וצעדתי לכיוון סוף הכיתה.

"תוציאי ספר,מחברת וכלי כתיבה." אמר ברוגע.

החלטתי לשתוק ולהוציא.

התחלתי לצייר...

כדי להעביר איכשהו את הזמן...

פתאום גוש נייר נזרק לעברי.

הייתי כל כך מרוכזת בציור שלא שמתי לב מי זרק אותו עליי.

הסתכלתי על כל אחד מהכיתה,לראות את החשודים...

החלטתי פשוט לפתוח את הפתק.

'למה איחרת?! את באמת רוצה שיעיפו אותך מפה?! -אליאנה-'