☆דניאלה☆
"הלו?" עניתי.
"היי לאב.." נשמע קולו העצוב של זאיין.
"היי בייבי..מה קורה?" שאלתי ברכות.
"בסדר...איך שם?" שאל.
'לספר לו על דניאל? אבל הוא גם ככה לא יבין על מה מדובר ומי זה ואיך הוא קשור לחיים שלי ו-'
"דני?" קטע את מחשבותיי.
"כן כן...אממ..הכול בסדר.." ברחתי.
"מי יגור איתך? יש בחורים בגיל שלך? מה השמות שלהם?" שאל במהירות.
"בייבי.. יש 3 בנים ו-2 בנות. אני לא יוגעת בני כמה כולם חוץ מאחד. אני יודעת שהוא 19 כי דיברנו. אני בחדר לבד אל תשאל אם כן או לא." חייכתי לעצמי.
"מישהו ניסה להתחיל איתך?" שאל.
"לא בייבי.." שיקרתי.
דניאל ניסה לנשק אותי;זה גרוע יותר אבל אני לא רוצה להפחיד את זאיין כי הוא יתחיל להשתגע וזה..
"מה אצלך?" שאלתי בחיבה וגעגוע.
"בסדר..בארוחת הצהריים ראיתי את הארי ואת אליאנה מתנשקים ואוכלים אחד לשני את הפרצוץ אז יש מצב שהם ביחד.." אמר בשיעמום.
"אני אדבר איתה מאוחר יותר.." חייכתי ונשכתי את שפתיי התחתונה.
הוא נשם עמוק.
"מה עושה?" שאלתי ופתחתי את שרשרת הלב כדי לראות את התמונה שלנו ביחד.
"מנסה לדמיין אותך עכשיו.." השיב לי בחוסר חיים.
לא ידעתי מה להגיד אז פשוט שתקתי.
"מה שלום כולם?" התעניינתי.
"בסדר..מתגעגעים אליך מאוד. כולם..אפילו לינזי.." אמר.
התחלתי לצחוק..
"אני אוהב לשמוע את הצחוק שלך.." יכולתי להרגיש אותוו מחייך..
"אני אוהבת אותך..." לחשתי ודמעה ירדה מעייני.
"גם אני אוהב אותך.." לחש לי חזרה.
"אתה לומד מחר עד ארבע נכון?" שאלתי.
"כן..למה?" שאל.
"אני אחזור אליך עוד כמה דקות בייבי. מתגעגעת אליך המון וכבר חוזרת אליך" ושלחתי לו נשיקה דרך הטלפון וניתקתי.
ירדתי במהירות למטה וברעש.
אבל ממש בטעות..
"קייטלן!" קראתי די בצעקה.
"פאק! הבהלת אותי!" נשמע קריאה מבוהלת מהסםה בסלון..
"הו..סליחה..טייסון,נכון?" שאלתי.
הוא הנהן וגירד את ערפו.
"אממ איפה קייטלן?" שאלתי ויצא לי מבטא בריטי כבד.
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov