☆עדיין דניאלה☆
"אני לא יודע על מה את מדברת." הכחיש.
שתיקה...
"היי מתי אתה משתחרר..?" שאלתי בחיוך מזוייף.
"היום..." השיב לי בחצי חיוך.
"מעולה!! הבנים יגיעו..?" שאלתי.
"הם אמרו שכן.." אמר ונאנח.
הנהנתי ושתיקה שוב.
"באיזו שעה..?"
"עוד חצי שעה בערך.." אמר בחוסר עניין.
"למה..?" שאל.
"רציתי לנסוע איתכם חזרה לפנימייה..אתה יודע..להזכר בהכול וזה. אולי לנסות להחזיר לך את הזיכרון וגם לדבר עם הבנים.." אמרתי ושיחקתי באצבעותיי.
הרגשתי פגועה מסיבה לא מובנת.
'אני מקנאה? אני לא יודעת. אבל אני פשוט מרגישה לא רצויה.. או שאני מדמיינת..? לא יודעת. אבל אם זה היה קורה וזאיין לא היה מאבד את הזיכרון אז היינו עסוקים בלהתנשק עכשיו. ומה באמת קורה עכשיו? זאיין משתעמם ובוהה בתקרה ואני משחקת באצבעות. מה קורה..? למה אנחנו לא מדברים על משהו?! למה אני שותקת?! למה אני לא שואלת אותו מה שלומו ואיך הוא מסתדר פה?! ולמה הוא פלירטט עם אמה הזאתי?! ולמה אני מקנאת בזה?! ולא הוא לא שאל אותי מה שלומי היום?! ואיך אני ומה חדש אצלי?! למה הוא שותק עכשיו?! למה הוא מחכה?! למה אני מחכה?! למה כל כך שקט פה?! למה הוא לא אמר לי לפניי זה שהיום הוא משתחרר?! למה אני ממשיכה לשאול את עצמי הרבה שאלות?!' מוחי צעק כל שאלה בקול והרגשתי שאני מתחילה להתעצבן.
"אממ הכול בסדר..?" שאל מפוחד.
הנהנתי ונשכתי את שפתיי התחתונה בשיעמום.
ישבנו ככה איזה 5 או 10 דקות ואז הוא קם ממיטתו ואמר:
"אני צריך להתכונן.. את יכולה לצאת בבקשה..?" שאל בנחמדות ובמבוכה.
'פעם הוא לא היה מבקש ממני לצאת כשהוא החליף או לבש בגדים' חשבתי לעצמי בזלזול וקמתי ממקומי ויצאתי מחדרו.
שלפתי את הטלפון שלי מהכיס וסימסתי לנייל:
'היי לאב למה לא אמרת לי שזאיין משתחרר היום ושאתם באים?'
חיכיתי איזו דקה ואז קיבלתי תשובה.
'היי דני אני מצטער פשוט הייתה לנו חזרה..'
'חזרה?' שאלתי לא מבינה.
'כן..עזבי מסובך..ואני מצטער כי חשבנו שאת עסוקה וזה..'
'כן..טוב נו..בואו כבר!'
'מה הלחץ? לואי והארי מתלבשים ואנחנו יוצאים..' שלח.
'טוב..ביי לאב נתראה♡'
'♡' השיב.
הלבבות זה לא רציני..זה בתור ידידים..
נכנסתי לטוויטר והתעדכנתי ביינתים.
אחרי איזה שתי דקות דלת החדר נפתחה וראיתי את זאיין לבוש בג'ינס וחולצה מכופתרת.
אם אני אגיד שהוא לא היה חתיך אש אז אני פשוט אשקר.
"אתה נראה מעולה!!" חייכתי ונעמדתי..
"תודה.." השיב בחצי חיוך והתחיל לצעוד.
"בואי נצא לקבלה לקחת אישור יציאה." השיב.
הנהנתי והתחלנו לצעוד.
הוא צעד ואני בקצב איטי ויותר מאחוריו.
"אתה נראה מעולה דרך אגב.." החמאתי לו.
"תודה.." השיב בחצי חיוך.
'זהו? אין גם את נראת מעולה? או נשיקה בלחי? חיבוק? משהו??' רטנתי.
הגענו לקבלה..
לא הפסקתי להסתכל אל מעבר לדלת הזכוכית.
חיכיתי לראות מכונית שממנה יצאו ארבעה נערים שקוראים להם נייל לואי הארי וליאם!
רקעתי עם הרגל על הרצפה בעצבנות..
"הכול בסדר?" שאל.
"דניאלה?" שאל.
"מה?" שאלתי באיפוק.
"הכול בסדר? את רוקעת ברגל ויש לך מבט עצבני.." השיב בגיחוך.
'פעם חשבתי שזה חמוד..' חשבתי לעצמי בזלזול ובלגלוג.
החזרתי את מבטי חזרה לדלת וראיתי את הבנים יוצאים מהמכונית.
ובדיוק זאיין השיג את האישור.
"בואי נ-"
הוא לא הספיק לסיים את המשפט וכבר רצתי לכיוונם.
"בנים!!!!!" קראתי בהתרגשות..
"דנייייי!!" קרא נייל..
חיבקתי אותו כל כל חזק שהוא לחש:
"אממ..א-אין..לי..א-אוויר!!"
"סורי!!! כל כך התגעגעתי!!!" אמרתי בהתרגשות וחיבקתי כל אחד מהם.
"חיבוק קבוצתיייי" צעק לואי.
אחרי שנייה כולם היו מחבוקים יחד כקבוצה ומעוכים יחדיו...
אחרי שהתנתקנו שאלתי:
"מה עם אליאמה? היא לא באה איתכם..?" חיוכי ירד.
נייל הניח את זרועו סביב מותניי ומשך אותי לחיבוק ארוך.
"נו..למה לא הבאתם אותה איתכם..?"
שתיקה.
"תענו!! קרה לה משהו???"
# # # # # # # # # # # # # # # # # # # # # #
שלום כולן :)
אני מקווה שהפרק יצא מעניין ושאהבתן אותו..
עכשיו בקשר להודעה שלי..
יש לי ויהיו לי הרבה מבחנים חשובים..ממש חשובים..
ויש לי גם בחנים והכתבות ועבודות וזה ממש מקשה עליי.
אז אני יודעת שהפרקים גם ככה לא עולים בתדירות גבוה אבל אני אשתדל..
מבטיחה שאני אשתדל..
אני הבטחתי לעצמי שאני חייבת להשקיע השנה בלימודים כדי להצליח ולהתקדם.
אני מקווה שתבינו..
יום טוב שנה טובה וגמר חתימה טובה♡♡♡
{יש מצב שהקדמתי אם הגמר חתימה טובה..? טוב נו לא נורא }
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
