○דניאלה○
"מה?! מה זאת אומרת?!" צרחה קטנה ברחה מפי.
צעדתי לעברה של קייטלן וחיבקתי אותה כי היא התחילה לבכות.
"ניסיתם להתקשר אליה?" שאלתי והעפתי את מבטי לעברם.
"כן. היה סגור..." השיב דניאל והביט במסך הטלפון.
"איפה החברות שלה גרות? אולי היא אצלן..." הצעתי.
"יש סיכוי שהיא איימי או אצל קאלי או אצל ג'וליאנה אבל יכול להיות היא גם אצל אייד-"
לפתע הדלת נפתחת ואמנדה ועוד איזה בחור עומדים בה;ידה של אמנדה עוטפת את עורפו של איזה נער והיא בקושי עומדת על רגלייה.
"אמנדה!!!" אמרה בחצי צעקה קייטלן ורצה אליה.
"אהה!!! אימוש!!! מה קורה אמא? היי למי כולם מחכים ובא לי להקיא..." היא ציחקקה לעצמה בקול שיכור.
"קאם און אמ.." נאנח דניאל וצעד לעברה.
הוא הרים אותה על ידיו בסגנון כלה ויכולתי לראות את שריריו מבעד לחולצתו.
נשכתי את שפתיי התחתונה למספר שניות.
"זה בסדר קייטלן...תרגעי..." חייכתי אליה.
היא התיישבה ברוגע על הספה והשעינה את גופה לאחור.
"אז...איך היה לך ילדה?" התעניינה.
נשכתי את שפתיי שוב והשפלתי את מבטי לרצפה.
"ולמה השיער שלך רטוב?" שאלה שוב.
"זאיין לקח אותי לים וארגן לנו פיקניק ואז נכנסנו למים.." חייכתי חיוך קטן.
"אוווו זה כל כך חמוד...בפעם הבאה תזמיני אותו לכאן! אני חייבת להכיר את הרומנטיקנוס הזה.." קרצה לי.
הנדתי בראשי בליווי של צחוק ואמרתי:
"אני הולכת להתקלח...תודה קייטלן ואני אזמין אותו לכאן..לילה טוב.." חייכתי אליה וצעדתי במעלה המדרגות.
"לילה טוב יקירה..." חייכה אליי.
עליתי לחדרי ונכנסתי ישירות למקלחת.
הדלקתי את זרם המים ונכנסתי פנימה..
המים זרמו על גופי וחשבתי על זאיין ועל כמה מדהים הוא. ואוטומטית חייכתי ונשכתי את שפתיי..
ואז חשבתי על אמנדה ועל מגעילה היא יכולה להיות...
לא רק להתחצף ולהיות מגעילה גם להשתכר ולחזור הביתה שיכורה ועוד עם איזה בחור חרמן?! אולי זה ידיד שלה או החבר שלה..
גם לא ממש אכפת לי;בעיקרון אלו הם החיים שלה והיא צריכה לקחת שליטה על החיים שלה. כי אלו החיים שלה.
היא אחראית אליהם למרות שהוא קטינה.
סיימתי להתקלח ויצאתי עטופה במגבת.
התלבשתי והתיישבתי על המיטה.
הרגשתי את העייפות מציפה אותי מבפנים..
לפתע דפיקה בדלת..
"פתוח.." השבתי והבטתי לעבר הדלת.
"היי.." חייך.
"היי..רצית משהו?" שאלתי.
"לא...רק להודות לך.."חייך חיוך כובש.
"ברור טייסון...אני שמחה שעזרתי לך דארלינג.." חייכתי.
"את נראת כאילו שאת מתת וחזרת לתחייה.." צחק והתיישב לידי.
"כן..אני ממש עייפה.." שיפשפתי את עייני.
"לאן הלכת..?" התעניין.
"עם חבר שלי..הוא ארגן לנו משהו ושחינו קצת וזה..." קיצרתי.
"אה...אני שמח סיס.." חייך ומשך אותי אליו לחיבוק..
גורם לי לצחקק מעט.
"יש לך משפחה נפלאה...בעיקר קייטלן..וואו...לטפל בכולם ועוד לעבוד..מסכנה..." השפלתי את מבטי.
"היא לא תמיד מכינה לנו...גם אנחנו יכולים את יודעת.." הרים את מבטי.
פשוט חייכתי ושתקתי.
"אני חייבת להבין משהו...למה התנשקת עם הבחורה הזאת הבוקר?" חזרתי לנושא הזה שוב.
"אמרתי לך כבר.." גירד את ערפו במבוכה.
"הייתה לך מערכת יחסים רצינית פעם?" שאלתי.
"כן...פעמיים..." השיב והשפיל את מבטו בעצב.
"ו...? מה קרה?" שאלתי בסקרנות.
"אחת בגדה בי עם החבר שלי ואחת פשוט עזבה.." קיצר.
"הו...אני מצטערת לאב..." יצא לי מבטא בריטי כבד.
"זה בסדר בריטית קטנה וחמודה שכמותך..." חייך וחיבק אותי חזק.
"לא שמתי לב למבטא שלך מקודם.." הודיע כשהתנתקנו.
"אם לא היית עסוק בעצמך יותר מידי אולי היית שם לב.." הרמתי גבה לצורת קשת.
"אחת אפס.." כיווץ את עייניו בחיוך ממזרי.
"בא לך לראות סרט?" שאלתי והבטתי לעבר מסך הפלזמה שתלוי על הקיר.
"אממ..אוקיי.." חייך.
הוא הדליק את הטלוויזיה והתיישב לצידי.
"אממ..לא.יפריע לך אם אני אשכב,נכון?"
הוא הניד את ראשו לשלילה ונשכבתי.
הרגשתי את עייני נעצמות לאט לאט ואז פשוט נרדמתי
■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■
אני יודעת שיצא לי פרק קצר ויבש..
לא היה לי ממש מה לכתוב אבל אני מבטיחה לכן שזה יהיה מעניין בהמשך.
יום טוב♡
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
