☆טייסון☆
קמתי מצעקות.
התקדמתי ושמעתי את הצעקות מתגברות ליד החדר של דניאלה.
פתחתי את הדלת וראיתי את הכרית על הרצפה והמצח שלה היה מכוסה בזיעה קרה והיא הייתה מפוחדת כל כך.
רצתי אליה ופשוט ניסיתי להעיר אותה.
ניערתי אותה וסטרתי לה קלות.
☆דניאלה☆
"זה לא נגמר."
שמעתי קול ואז בום! הכול לבן!
פקחתי את עייני וראיתי את טייסון מבוהל ומפוחד.
"דניאלה! מה קרה? הכול בסדר?" שאל בפחד והניח את ידו על הזרוע שלי.
"אל תגע בי!!" צרחתי והתרחקתי ממנו בפחד.
המשכתי לנוע אחורה ואז פשוט נפלתי מהמיטה.
אבל זה לא עצר ממני להמשיך.
פשוט המשכתי לזחול לאחור בפחד.
"דניאלה! זה אני! טייסון!" אמר לא מבין והתקרב אליי שוב.
"אל תתקרב אליי!!!!!" צעקתי בקולי קולות.
"את תעירי את כולם!" אמר ברוגע.
פשוט בלעתי את גוש הרוק שהצטבר בגרוני ולא הפסקתי להסתכל בעייניו.
☆טייסון☆
היא פשוט פחדה ממני.
למה?
מה עשיתי לה?
אולי אני הופעתי בחלום שלה..?
העיינים שלה והאישונים שלה כל כך מורחבים והיא כל כל מפחדת..
"דניאלה..אני לא מתקרב או נוגע בך, אוקיי? את מוכנה להרגע בבקשה..? הכול בסדר..תנשמי..זה אני..טייסון..פשוט היה לך סיוט. להביא לך כוס מים?" הצעתי.
היא חקרה את גופי במבטה ואחרי שנייה הנהנה קלות.
ירדתי למטה במהירוצ ומזגתי לה כוס מים.
☆דניאלה☆
לא הפסקתי להתנשם בכבדות ניגבתי את מצחי מהזיעה הקרה וחזרתי לשבת על המיטה.
כיסיתי את פלג גופי התחתון בשמיכה ופשוט ניסיתי להרגע.
טייסון חזר וכוס המים בידיו.
צמרמורת עברה בכל גופי רק מלהזכר באותו רגע שהסכין חדרה לבטני ומבטו של טייסון באותו רגע..
"את בסדר..?" שאל והתקרב אליי.
"כן...סליחה..פשוט אני-"
"זה בסדר. גם לי זה קורה לפעמים אחרי סיוט. הנה תשתי.." קטע את דבריי והגיש לי את המים הקרים.
"תודה..." חייכתי חצי חיוך.
"אז..." התחיל.
"אז...?" שאלתי מחכה להמשך.
"על מה חלמת?" התעניין.
"עליך." קיצרתי.
"אני הבנתי את זה כי כשהתעוררת את פשוט עוד רגע הרגת אותי באלימות..." גיחך.
פשוט חייכתי חיוך מזוייף ולגמתי מהמים.
"אז מה כבר קרה שם?" שאל שוב.
"הרגת אותי." קיצרתי שוב.
"מ..מה..?" שאל לא מבין.
"פשוט נעצת לי סכין בבטן." אמרתי והבטתי לתוך עייניו.
הוא היה המום!
הוא רצה להגיד משהו ובמקום הוא פשוט גמגם.
הנחתי את הכוס על השידה וכיסיתי את כל גופי בשמיכה והתסובבתי אליו עם גבי.
"לילה טוב טייסון." אמרתי בחדות ובארסיות.
הוא לא אמר דבר.
היו רעשים של רגליים שנוגעות ברצפת הפרקט ונשמע הציר של הדלת.
"לילה טוב.." השיב עדיין מבולבל ולא מבין.
הוא עזב את החדר אבל המחשבות לא עזבו את ראשי.
'זה היה חלום? הכול היה פשוט חלום? הכול הרגיש לי כל כך אמיתי..' חשבתי לעצמי.
הנדתי את ראשי לשלילה מנסה לשכנע את עצמי שכל זה לא קרה.
עצמתי את עיני ונרדמתי.
●בוקר●
פקחתי את עייני וקמתי מהמיטה.
כאב עז התקיף אותי באיזור הבטן.
צעדתי, או צלעתי ליתר דיוק לחדר המקלחת והרמתי מעט את החולצה אל מול המראה..
'האם זה...אלו..תפרים...?'
● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ●
סורי פשוט לקח לי זמן עד שהאנטרנט הסתדר...
יום טוב ♡
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
