~למחרת~
~נקודת מבט כללית~
דניאלה פקחה את עייניה וחייכה חיוך גדול כשראתה את אחיזתו של זאיין בה.
הוא ממש הצמיד אותה אליו.
הוא נראה כה שליו...
דניאלה התקרבה אליו ונישקה אותו בשפתיים נשיקה קטנה.
"בוקר טוב בייבי..." לחשה לו.
הוא פקח את עייניו וחיפש את דניאלה.
היא שטפה את פנייה.
"בוקר טוב דני.." חייך ונשכב על בטנו.
היא ניגבה את פניה.
"כואב לך הגב?" שאלה בדאגה.
"קצת...בכל זאת..את יודעת...תקרה מבטון קרסה עליי.." ציחקק.
"רוצה שאני אעשה לך מסאז'?" הציעה.
"אוקיי..." הוא חייך והוריד את חולצתו.
{בלבוש של בית החולים שך מחלקת האישפוז יש מכנס וחולצה של בית החולים. לא השמלות הארוכות האלו.}
"תנסה להרגע.." חייכה אליו וליטפה את ראשו ונישקה אותו.
היא התחילה לעסות את איזור מותניו ואז עלתה מעט למעלה,לצלעות,ואז לשכמות,צוואר..
"וואו...את ממש טובה בזה.." הוא נשם עמוק.
היא חייכה חיוך קטן והמשיכה במעשייה.
היא עיסתה גם את איזור עמוד השדרה..
נורא בעדינות. מנסה שלא להכאיב לו.
לפתע הדלת נפתחת.
"שלום זאיין." אמר הרופא.
"בוקר טוב" הוא אמר בקול רגוע.
דניאלה המשיכה לעסות את גבו ורופא התקרב אל פניו של זאיין.
"זה בסדר..?" שאל זאיין בחשש.
"כן..זה מעולה.. בכל יום עיסוי של לפחות חצי שעה באיזור הגב ועמוד השדרה יכול להועיל כמו קסם." חייך הרופא.
זאיין ודניאלה הנהנו.
"הנה אישור היציאה שלך. הבגדים שלבשת בפעם האחרונה. הנייד שלך. וזהו בעיקרון. תהנה מהחיים. אבל לא יותר מידי,אני לא רוצה לראות אותך פה בטיפול נמרץ שוב.. אתה יודע...תהנה,אבל עם גבולות. ותשמור עליה..אני בטוח שהיא שווה את זה." חייך הרופא אל דני.
גורם לה להסמיק ולהשפיל את מבטה.
"תודה.." חייך אליו זאיין.
הרופא יצא.
"תודה בייב.." חייך זאיין ועבר לישיבה.
דניאלה התחילה לנשק את גבו,נשיקות קטנות וחמימות.
YOU ARE READING
וואן דיירקשן-Someone To Run With
Fanfictionמה עושים כשקורה משהו שמפריד בין השנים? מה עושים כשיש שאלות תלויות באוויר? מה עושים כשאתם מגלים שאותו אדם שהכרתן,איננו יותר? שהייתם מגלים שהסתבכתם,ואי אפשר להחלץ... כל הזכויות שמורות ל- Irena_Horan_Davidov
