》פרק 43《

1.1K 63 11
                                    

☆דניאלה☆

עמדנו שם קפואים...

לפתע ריח רע תקף את אפי מכל עבר.

כיסיתי את אפי בעזרת ידי והתרחקתי כמה צעדים.

"מה עושים...?" שאל מבוהל כהוגן.

"מתקשרים למשטרה..?" שאלתי.

הוא הביט בעייני למשך מספר שניות ואז חזר לכיוון הגופה...

קמתי וצעדתי לאותו הכיוון.

"מה קרה לה?" שאל לא מבין..

"אני לא יודעת...אבל החולצה שלה קצת קרועה ויש לה כאן,על המצח דם יבש ועייניה היו ממש פעורות לפניי מותה. יש לה סימנים כאלו על הידיים,אז זה סימן שהיא נסתה להתנגד. וכמובן שהיה מעורב פה עוד מישהו. אבל מי? ולמה דווקא בחוף?ולפי הריח הגופה שוכבת פה כבר איזה שבוע...בגלל זה ריח הריקבון." הסברתי.

"מאיפה את יודעת את כל זה?" שאל לא מבין.

"פרוייקט במדעים וכמה סדרות על בלשים.." השבתי בחצי חיוך.

"אני..אני מתקשר למשטרה.." אמר ולקח מה צעדים לאחור והתחיל לחייג.

פשוט חקרתי את הגופה..

לפתע  הבחנתי בתנועה מוזרה באיזור הצוואר של הגופה..

"טייסון? טייסון!!!" צעקתי.

הוא ניתק את השיחה וצעד לעברי במהירות.

"מה קרה?"

"הצוואר..! תראה..." הצבעתי.

עמדנו שם פשוט בוהים בצוואר של הגופה;אני מוכנה להשבע שמשהו זז שם הרגע!

לפתע התנועות נהיו חדות יותר ובלטו יותר..

"מה זה...?" שאל לא מבין וחושש.

"אני לא יודעת..אבל בטוח שיש שם משהו.." אמרתי.

חיכינו עוד מספר שניות ופשוט במכה אחת העור נקרע.

"אעאעאעעא!!" צרחתי ורצתי לאחור מרוב בהלה.

טייסון רק נרתע לאחור.

כיסיתי את פניי בעזרת כפות היידים כדי להרגיע את עצמי..

"גאד דאמט! מה זה היה טייסון?" שאלתי בזמן שניסיתי להסדיר את הנשימה שלי.

"סרטן..." אמר עדיין מבוהל ומפוחד ולא מבין..

עייניו היו פעורות לרווחה ופניו החווירו.

"מה?" שאלתי שוב.

"סרטן. יצא משם סרטן.." השיב בקול רובוטי מלחיץ כזה..

לפתע הכול עלה לי והסתובבתי לאחור ופשוט התחלתי להקיא.

כל הבטן שלי התהפכה ולא הפסקתי להקיא...

אחרי שזה נפסק הבטתי שוב בגופה וראיתי את מבטה הקר והמת;ואת החור הזה בצוואר שבדרך מסויימת נכנס לשם סרטן.

לפתע העיינים שלה זו ונתקעו עליי במבט מפחיד ומלחיץ כזה.

זזתי במהירות לאחור.

"אני הזהרתי אותך נכון? בפעם הבאה זאת תהייה החברה הזאת שלך..." אמרה בקול מאיים.

לא ידעתי מה קורה!

הייתי כל כך מפוחדת ומבוהלת פאניקה הציפה אותי מכל עבר.

אחרי שנייה גוף זר חדר לתוך הבטן שלי..

זאת הייתה סכין.

הסתובבתי לאחור וראיתי את טייסון במבט קפוא.

"ל..למה?" שאלתי באנקות כאב..

זזתי כמה צעדים לאחור ופשוט נפלתי למטה...

למותי.

● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ● ●

כן אז זה הפרק..

אני רוצה שתגיבו לי על דעתכן על הפרק ועל ההמשך ותנסו לקשר כמה דברים או משהו..

לא יודעת...

אבל אני רוצה תגובות מעניינות ;)

אז זהו בעיקרון שבת שלום לכולכן ויום טוב♡

וואן דיירקשן-Someone To Run WithWhere stories live. Discover now